כל הכתוב במאמר זה הינו פרי תיאורה של וולדה ששה ומתייחס לסיפורה האישי בלבד ואינו משליך על אף נשמה אחרת או מתאר .
אני מהווה כלי לתיאור המציאות כפי שהיתה בחוויה והאמת האישי

                                                                                                                                18.12.2011        

ליווי נשמה מהעולם הפיזי לעולם האמת – סיפור אישי שלי (וולדה ששה)

מבקשת אני לשתף אתכם בזכות הגדולה שנפלה בחלקי ללוות את נשמתה של אימי בסוף מסעה בעולם ולעזור לה לעבור לעולם האמת – עולמו של הבורא.
כל מהותי , עיסוקי והאמונות שלי קיבלו אישור , ביטוי וצורה ברגע שהמוות היה כל כך קרוב אליי והנשמה שהייתי אמורה ללוות הייתה נשמתה של אימי.

כך זה החל המסע
אימי הייתה אישה בריאה ונמרצת עד לחודש חודש 8/11 , אז התגלה בגופה גידול בכליה השמאלית .
הגידול היה ממאיר וגדול מימדים אך מרוכז בגוש אחד ללא גרורות.
בתאריך 25/8/11 אימי עברה ניתוח להסרת הגידול – טסתי לשבוע להולנד (מקום מגוריה ובית ילדותי ונעוריי) ושהיתי לצידה לאורך כל התהליך .
עבורי היה תהליך זה תחילתו של מסע לסגירת מעגליי חיים מולה.
הניתוח הצליח אך גופה לא הצליח להתגבר על הטראומה והיא חלתה בדלקת ריאות.
במשך חודשיים היא הייתה בטיפול נמרץ עד אשר ועדה רפואית בהולנד החליטה לא להחיות אותה בעזרת מכשור אם וכאשר ליבה לא ישא עוד במעמסה.
אור ליום שישי 11/11/111 קמתי עם וודאות מוחלטת שאני נוסעת להולנד (התחושה הפיזית שחשתי הייתה משיכה חזקה במקלעת השמש כלפי חוץ) , במקביל דיברתי עם אימא ברוח מאחר וחשתי שהנשמה שלה פוחדת ללכת וביקשתי ממנה שתחכה לי.
מאותו הרגע המסע החל והבורא שלח את שליחיו לעזרי . חברה טובה רכשה עבורי את כרטיס הטיסה וחברה אחרת ארגנה את כל שהייתי זקוקה לו בארץ.
משדה התעופה בהולנד אסף אותי ידיד של המשפחה וסיפר לי שאמא ביקשה לראות את אחותה שגרה בארץ. מיד ידעתי שמחר בבוקר יום שבת אתקשר לדודה שלי ומבקשת שתעלה למטוס ביום ראשון בדחיפות.
מיד נסענו לאימא. הערתי את אמא – " אימא אני כאן נכון רצית לראות אותי?" היא הנידה בראשה כמבינה.
החלטתי שאני אביא את אחותה למרות שהיא אינה טסה במטוסים ועבורה זו חווית מוות, כמו כן מצבה הנפשי אינו שפיר כלל.
עבורי זו הייתה משימה שהייתי מחויבת לבצע - להביא אותה מבלי שתהיה לה השהות לחשוב.
ואכן התקשרתי אליה וכך אמרתי: " דודה אין לנו זמן לחשוב אם את יכולה או מסוגלת , את אורזת כרגע תיק ומחר את טסה להולנד אימא ביקשה לראותך היא לקראת סוף הדרך , תני לאימא ללכת בשלווה ", הדודה השיבה ללא היסוס וללא כל ויכוח "טוב טוב ". הופתעתי מהנחישות והאסרטיביות שלי.
ביום שבת שהיתי כל העת עם אימא בבית החולים ודיברתי אליה למרות שרוב הזמן היא ישנה. ראיתי למולי גוש בשר הנושמת עם מכשירים המשתלשלים מכל חור הנשמה שלה הייתה תלושה מעל. לפתע הבנתי שכדי ללכת בשלווה היא רוצה לדעת שכל ילד שלה מסודר.
בזמן שהיא ישנה סיפרתי לה שלאחי - שהוא מוגבל התנהגותית והתגורר עימה , מסדרים מקום בבית לאנשים עם צרכים כמותו והוא אף הביע את חלומו שאולי עתה הוא יכיר מישהי ויתחתן,
" אמא את יכולה לשחרר אותו".
אחותי היתה חייבת כסף לממסד ,מכרים וחברים של המשפחה. הבריאה סידרה כך שחודש לפני המסע האחרון של אימי זכתה אחותי בלוטו שאפשר לה לסגור את כל החובות (אימא לא ידעה מכך) .
אמרתי לאימא "אל תדאגי את לא צריכה להתבייש ,לילי סגרה את כל החובות אצל החברים שלך ואצל המוסדות".
"ואני אמא אל תדאגי לי יש לי ברכה ושפע בעבודה ובבית".

החלום
ידעתי שאימא עוזבת את העולם והיה לי צורך להפקיד את החלום שלי אצלה .
"אמא אולי כשתגיעי שם למעלה תוכלי לפתוח לי עולמות מלמעלה ולהיות שליחת הטוב עבורי, החלום שלי אמא זה להשפיע לאנשים ולהעביר אותם שיעורים. אני רוצה לצאת מתוך הגבולות של המדינה ולשפוך אור ולחולל ניסים לגויים."
החלום הזה הוא חלום ילדות שלי ידעתי שאני רוצה להיות מורה אבל לא בפני כיתה והינה אני מורת דרך רוחנית. כילדה ידעתי שאני רוצה לטייל במטוסים ואז חשבתי שאולי אני צריכה להיות דיילת לטייל בין העולמות אבל נראה לי לא מרתק מספיק, וכך התחלתי לטייל בין העולמות הרוחניים ולא הגשמיים .
החלום הזה נשכח עד לפני חצי שנה שלפתע נעור בי שוב החלום והבנתי את משמעותו - המטוסים ומעבר בין מדינות הוא הצורך שלי להשפיע ולהביא אור לגויים.
ב13/11/11 ביום ראשון הכנתי את אחותי שאימא לא יכולה ללכת אם היא לא תשחרר אותה." עלייך לבחור אימא סובלת וכואבת או אימא בשמיים שמתה בגוף אבל לא ברוח כי הנשמה היא נצחית".
בצהריים הגיעו חברים וותיקים - זוג מוסלמים לבקר את אימא, אימא שמחה כל כך והנידה בראשה בשמחה וניכר בה ניצוץ חיים.
אימא נותרה ערה ואני שאלתי אותה שאלות : " אימא את פוחדת למות?" , היא ענתה "כן" , אני כאן אמא אני אעזור לך את מסכימה? אמרה "כן" – "אל תדאגי אימא מחכים לך " .
לאחר זמן אחי למרות מוגבלותו אומר "היא פוחדת למות" .
בסביבות השעה 16:00 אני רואה את העיניים של אימא במבט בוהה למעלה ומצד לצד.
"אימא יש כאן אנשים? שאלתי , אימא הנהנה בראשה כן לכל שאלותי , "אבא כאן? (הוא נפתר ליפני 25 שנה) אמרה "כן" אמא שלך? "כן" אבא שלך כאן? "כן". הם רוצים לעזור לך? "כן" הם רוצים שתבואי איתם? "כן" את רוצה ללכת איתם? אימא ענתה שוב "כן".
"אימא תעשי מה שטוב לך אחותי ואני משחררות אותך" ודמעות הציפו את עיננו. גם אחותי אמרה לה: "אמא אני משחררת אותך תעשי מה שטוב לך".
אני הזכרתי לה: "אימא את זוכרת שאחותך מוזלי שביקשת ממנה לבוא מגיעה היום? תוכלי בבקשה לחכות עד הערב תראי אותה ותלכי?"
אמא הקשיבה ולא ענתה. אחותי יצאה לשדה התעופה להביא את האחות של אימא - מוזלי.
בשעות הערב קרסה הריאה ואימא התייסרה מכאבים איומים בחזה. הצוות הרפואי אמר שבמידה ויתנו לה מורפיום היא תרדם ולא תתעורר לעולם.
בעצה עם אחותי החלטנו שילחם להשאיר את אימא כאן עד אשר אחותה תנחת והן תפרדנה בשלווה.
אני הבנתי שעלי לצאת למלחמה רוחנית . הבאתי עימי את ספר הזוהר וקראתי בו, זעקתי לעזרת הצדיקים ,עיסתי את בית החזה של אימא.בצעקה ותחינה לרוח החדרתי לה את ע"ב שמות.
"אימא עוד שעה וחצי היא כאן את מחכה? " היא עונה כן.
הגעתי לתפילת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" , אימא החלה למלמל ולנוע בעוצמה: שהנשמה היהודית שלה רוצה להתפלל. שאלתי מה את רוצה? אחי שישב בחדר אמר: "היא רוצה להתפלל" – שאלתי את אמא: "את רוצה להתפלל?" אמרה "כן".
צעקתי בקול רם את התפילה מילה במילה והיא חזרה אחרי במילמול מילה אחרי מילה . היא הבינה שהיא חייבת להלחם עד אשר אחותה תבוא.
בתום התפילה משהו נרגע אצל אימא פחות התכווצויות ומעיין שקט רגעי.
מוזלי האחות הגיעה ב21:25 והספיקה להיות עם אימא שעה שלמה, המחזה היה מרגש מאוד.
כולם הלכו וידעתי שאימא לא תעבור את הלילה אמרתי לאימא "אני כאן אני אהיה איתך אני יושנת איתך" היא מיד אמרה "כן" שהיא רוצה שישאר. נישקתי אותה והזכרתי לה שאני מלווה אותה במסע הזה על פני האדמה שלא תדאג.


הסוף - ניצוצות עגולים של אור
בשעה 02:30 לפנות בוקר ה14/11/11 העירה אותי אחות בית החולים והודיעה לי שהתהליך שבו עודף החמצן בדם מרעיל את הגוף החל והיא תעזוב את העולם ללא סבל פיזי. מיד התקשרתי לאחותי שתבוא לבית החולים.
שרתי לאימא שירים, קראתי לצדיקים לפתוח לה את שעריי שמים, קפצתי ורקדתי, ביקשתי ממנה סליחה וסולחת על הכול שאי פעם היה בינינו ותודה שהבאת אותי לעולם וכעת תורי לעזור לך לעבור לעולם הבא, הודעתי לה שוב שאני משחררת אותה באהבה.
דקה לפני הסוף ראיתי מהפנים שלה יוצאים ניצוצות עגולים של אור (כמו בועות סבון) , הבטתי עליה והיא נשמה עוד 3 נשימות איטיות ו2 עמוקות – בשעה 3:29 לפנות בוקר היא חזרה לבוראה .
לאחר מכן הבנתי שראשית הנשמה יוצאת ולגוף יש עוד מספר שניות של רפלקסים דרך הנשימה.
ברכתי אותה "אימא לכי המלאכים מלווים אותך, הבורא מחכה לך , צאי לאור, אנחנו אוהבים אותך".
למחרת ארגנו את ההלוויה. אבי נפטר כשהייתי בת 14 ולפני מותו הוא אמר משפט- "יש לי בן יחיד שלא שווה כלום, אפילו קדיש הוא לא יכול לומר עלי" . הבנתי שעל מנת לזרז את עליית נשמתה של אימי ולעזור לנשמתו של אחי עלינו לאפשר לו לומר קדיש וכך היה . אחי גדל מהחוויה הזו מאוד.
היום שבו לוויתי אותה לאבא שמיים – הבורא, היה עבורי קל יותר מאשר יום הגבורה בו הפקדתי את גופה לאמא אדמה.
וזו החוויה האישית שלי , יש בה כאב גדול מלווה בתחושה עמוקה של זכות גדולה ללוות נשמה כל כך קרובה כנשמתה של אימי.
היום אני חשה קרובה אליה מתמיד, היא איתי ברוח כל העת.
אני מברכת כל אחד ואחת מכן אהבו עוד ועוד כל עוד אפשר.

באהבה
וולדה ששה

ליצירת קשר עם וולדה ששה.

לפורום של וולדה ששה, לשאלות ותשובות הכנסו.