13/8/19

מי אני?
כל אחד מאיתנו הוא נשמה שבחרה להיות בגוף אדם כדי לחוות רגשות שבאמצעותם התודעה האלוהית מתפתחת דרכנו. יש בתוכנו קשת צבעונית של רגשות, מטרתם של הרגשות הוא לקדם אותנו, אך נוכל להתקדם רק אם נדע לזהות לעבד ולשחרר אותו. רגש שאנו לא מצליחים לשחרר יוצר עיכוב בתודעתנו. הרגשות הכואבים ביותר ששוקעים בתוכנו הם מירמור והחמצה. רגשות אלה יוצרים אצלנו חסימה במספר רבדים.
רובד רוחני:
מירמור מול הנשמה במסלול שבחרה בחיים אלה, אנו שואלים את עצמנו מדוע בחרנו בסבל הזה וכתוצאה מכך אנחנו כועסים, דוחים ונוטשים את עצמנו. המירמור יוצר בתוכנו תחושת החמצה ופספוס בגלגול חיים זה.
רובד מנטלי:
אנו ממורמרים כלפי המציאות שבה אנו נמצאים וכתוצאה מכך אנו מאוכזבים מעצמנו וחשים חוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון. המירמור העצמי נוצר כתוצאה מהשוואה ביננו לבין ההישגים של האחרים, מצטברת בנו קנאה, זעם וחוסר אונים.
רובד רגשי:
כאשר אנו שואפים לשלמות וחשים שכל מה שקורה לנו אינו מספיק טוב, מגיע לנו יותר, אנו לא מרוצים מעצמנו, מצטבר בתוכנו מירמור המוביל לחוסר הערכה כלפי כל מה שהחיים מביאים לנו.
כדי שנוכל לרפא את רגשות המירמור, ההחמצה בהתפתחות שלנו וכדי למנוע חסימות עלינו ליצור דיאלוג חדש בתוכנו ולהסכים לסמוך ולהאמין בבחירת הנשמה.
מול הרובד הרוחני עלינו ליצור דיאלוג פנימי של קבלה ואמונה שמסלול החיים שבחרה הנשמה הוא הנכון ביותר עבורי.
עלינו ללמוד לקבל את הדרך, לאהוב את כל הבחירות שעשינו ונעשה בהמשך ולדעת שאנחנו מודרכים ומוגנים.
מול הרובד המנטאלי עלינו להבין שביקורת היא פחד מאי מימוש של היכולות שלנו. ברגע שנבין שהאחר אינו אנחנו ולו את מסלול החיים שלו, נשחרר את האחיזה בהשוואות ביננו לבין האחרים.
ברובד הרגשי עלינו ללמוד לסלוח לעצמנו, לסלוח למה שלא מספיק טוב בעיננו ולסלוח לרגש שנוצר מול הציפיות שלנו מעצמנו.
עלינו לומר לעצמנו:
אני מסכים/ אני מסכימה לקבל את עצמי כמו שאני.
תהליך זה הוא תהליך תודעתי עמוק של שחרור והרפיה. תהליך זה יאפשר לנו לסלוח לעצמנו בכל הרבדים וכך נוכל לחיות תוך תנועה מתרחבת, מתוך שמחה, אהבה ואמונה בניסים שבחיינו.
__________________________________________________________________


6/8/19

כוח הסליחה בתוכנו
כבני אדם אנו עוברים שלבים של התפתחות פנימית עם עצמנו. בשלב הראשון אנו מבינים שאנו נמצאים בגוף, היוצר את מגבלות חופש המרחב והתנועה.לאחר מכן אנו מתמודדים עם הקודים החברתיים שאליהם בחרנו להיוולד.בהתאם להתפתחות הזיכרון הנשמתי של האדם, יצוצו שאלות:
מי אני ? מהיכן הגעתי ? מהו המסע שלי? מה התפקידי והיעודי במקום הזה?
שאלות אלה עולות בשלב התפתחות המהות של נפש האדם, בהתאם למסלול ההתעוררות הפנימי שלנו מול עצמנו.
בשלב זה אנו מבולבלים, שופטים וכועסים על הסביבה שלנו, מרגישים את הקורבנות וכובד החיים, חווים כאב רגשי עמוק ומאשימים את הסביבה. לאחר שאנחנו מפתחים מודעות עצמית, אנו מבינים שאנו יצרנו את המציאות ואת מסלול החיינו, אנו מסכימים לקחת אחריות על עצמינו ולהרפות מלהאשים את הסביבה. ההסתכלות פנימה תוביל אותנו להבנה כיצד ליצור בתוכינו קרבה רגשית, אהבה עצמית, ביטחון, קרקוע ונוכחות מול האני .
האני מתעורר ומגיע שלב של שחרור וניקיון רגשי. בשלב זה עלינו לשחרר עצמנו מרגשות אשם, כעסים, תסכולים, אכזבה פנימית, ביקורת עצמית ועצבות מול הבחירות שלנו. זהו שלב עמוק מאוד ורגיש, משום שגם אם אנו מבינים את האחריות שלנו במסלול החיים שיצרנו לעצמנו, אנו עלולים למצוא עצמו שיפוטיים וממורמרים על הבחירה.
השלב החשוב ביותר בהתפתחות הנפש והנשמה, הוא שלב הסליחה לעצמנו. תדר הסליחה מגיע מתוך תדר האהבה.
עלינו להגיע לסליחה פנימית עמוקה, להסכים להתפשט מתלבושת הגוף
ולהביט באומץ בבחירות חיינו, לסלוח לנשמה על הבחירות עשתה באדמה ולהבין שהכל נעשה מתוך אהבה מלאה לעצמנו. עלינו להבין שהנשמה שלנו לא תוביל אותנו למקום שאינו מדויק עבורנו גם אם זה כרוך בצער, סבל ואכזבה.
עלינו להבין שכל מאורעות חיינו וכל מי שעבר בדרכנו, נוצרו בעבורנו ובעבור הגדילה שלנו. הסליחה תאפשר לנו יכולת לקבל את עצמנו להעריך ולאהוב את עצמנו. תהליך הסליחה יכול להתרחש באמצעות מדיטציה, שחרור דרך כתיבה, ריקוד, א תנועה של קול והוצאות רגש. ניתן גם לשחרר את המועקה בצעקה.
הסליחה תאפשר קרבה פנימית והרחבת תדרי אור והאהבה שקיימים בתוכנו. כתוצאה מהסליחה נחוש קלילות, זרימה, המשכיות, שפע, ברכה, שמחה, אושר ועושר. כל אלה ימשכו בריאות לחיינו, משום שכח הסליחה הינו נתיב הריפוי של עצמנו. דרך עולם הריפוי של השמאני, נוכל ליצור ריפוי מול האירועים הכואבים בחיינו, לאסוף את רסיסי אור הנשמה ואת העוצמה חזרה אל חיינו.
__________________________________________________________________


28/7/19

תנועת הפחד
הקיום שלנו מורכב משני תדרים דרכם אנו צומחים ומייצרים תנועה בחיינו:
אהבה ופחד, אור וחושך, יין ויאנג.
הרצון הטבעי שלנו הוא לייצר תנועה שמגיעה מאהבה, אולם לעיתים רבות אנו מתמודדים עם תדרי אור של פחד שמאפשרים תנועה וגם עצירה. עלינו ללמוד להרגיש מתי הפחד מניע אותנו ליצירה ולשינוי ומתי עוצר אותנו עד לכדי שיתוק. יש פחד שחיוני לקיום שלנו ומגיע מהרובד המנטאלי, המתריע על סכנת חיים. המוח שיודע מה מתאים לביטחון שלנו ושולח לנו אזהרות כדי שלא ניפגע.
כמו כן, יש פחד היוצר תנועה של שינוי ויוזמה, פחד זה מקורו בשיח דיאלוגי בין המוח ובין הרגש. במקרים מסוג זה, הגוף הרגשי שלנו מבין שאם לא נלך עם התשוקה התוצאה העתידית תהיה גרועה יותר. נוצר משא ומתן עם המוח בשאלה - מה יותר מפחיד? להישאר במקום ולחוות כאב או לצעוד לעבר השינוי. כאשר המוח והרגש פועלים יחד מתוך הסכמה משותפת מתקיימת תנועה חיובית מתוך פחד, לעבר השינוי.
דוגמה:
כאשר נולד בתוכנו פחד ממחסור של שפע בחיינו נוצרת בדרך כלל תנועה לכיוון העשייה, לשינוי המצב. או לחילופין, פחד מבדידות מניע אותנו לחיפוש זוגיות, פחד מתלות יכול ליצור תנועה לקראת עצמאות.
הסוג השני של הפחד - הוא שיוצר עצירה, שיתוק ואפטיה, הנובעים מדפוסים שמגיעים מזיכרונות עתיקים. זה יכול להיות דפוס שספגנו מהורינו או מהסביבה שמחלחל לתוך מערכת האמונות שלנו. לעיתים ניסיון החיים שלנו מעכב ועוצר אותנו מהפחד להתאכזב בשנית.
כדי להתגבר על פחד מסוג זה יש צורך בעבודת מודעות.
בשלב הראשון עלי להבין אם הפחד הוא פחד גלגולי הקיים מאז שאנו זוכרים את עצמנו או אם זה פחד שהסביבה החדירה לתודעתנו, או פחד שירשנו מהורינו ואנו משחזרים אותו שוב ושוב. חשוב להתבונן בפחד וליצור מולו תקשורת. על פי תורת השמאנים, אנו יוצרים קשר עם הפרסונה הפוחדת שיושבת בתוכנו ומונעת מאיתנו לשחרר את הדפוס. מדובר בתהליך עמוק שבמהלכו האדם מחזיר לעצמו את הכוח לפעול ושוב אינו תלוי בכוחות חיצוניים המנוהלים על ידי הפחד. המסע לתוך הפחד הינו מסע מאתגר שגורם לנו לעמוד מול קונפליקטים פנימיים וחיצונים.
דוגמה:
ילד פוחד לאבד הורה חולה, לכן הוא מרגיש כלפיו אחריות כבר מגיל צעיר, דואג לצרכיו ומנסה לרצותו, הילד חושב שמוות ההורה יוביל גם למוות שלו, משום שלא יהיה מי שידאג לו בעולם. אחריות זו הופכת לדפוס ומבנה שגורם לאדם לחפש כל חייו דמות טיפולית על מנת להצילה. רק לאחר שהאדם הבוגר יביט בדפוס זה ויזהה את הילד שבתוכו הוא יוכל ליצור דיאלוג עם הפרסונה של הפחד, לסגור מעגל ולשחרר את הדפוס שאינו משרת את חייו. הדבר יוביל לשינוי, התפתחות ועוצמה בחייו.
המסע לתוך הפחד הוא מסע החיים למען החיים.
אשמח ללוות אתכם בתהליך מעמיק דרך תפיסת העולם השמאנית.
__________________________________________________________________


14/7/19

רגש פוגש מחשבה – מחשבה פוגשת רגש
מהו רגש ? מהי מחשבה?
שני קולות אלה מתערבבים בתוכנו מבלבלים אותנו ויצרים חוסר בהירות ודיוק בחיינו.
מהו רגש?
רגש - הקול הפנימי של הנשמה. הרגש מאבחן עבורנו את הסביבה ויכול ללמד אותנו מה נכון עבורנ, להניע אותנו לפעולה מדויקת בתנאי שהוא נקי. רגש נקי אינו אמור להיות מושפע מדעות של אחרים או מהסביבה, אך פעמים רבות הרגשות שלנו מושפעים מהסביבה המשדרת לנו קודים חברתיים ומוסריים של מותר ואסור, לדוגמא: עלי להיות מחויב למשפחה שלי, להתחתן על פי העדפות הורי או לעבוד בעסק המשפחתי וכיו"ב.
כאשר אנו נותנים משקל גדול מדי למה שהסביבה מצפה מאיתנו, אך לא פועלים על פי הציפיות נוצרים בתוכנו רגשי אשמה, ביקורת עצמית או אכזבה עצמית,
אולם, דווקא אז אנו בוגדים בעצמנו:
אנו מאפשרים לסביבה להלביש עלינו קול המרחיק אותנו מהקול האמיתי שלנו. אנו לא אמורים לפעול מתוך הציפיות של הסביבה, אנחנו לא חייבים לעשות את המצופה מאיתנו, אנחנו כן חייבים להיות מחויבים לרגש הטהור שלנו וליצור הפרדה ביננו(הרגש הטהור) לבין רגש שהולבש עלינו והפך לפרסונה שזרה לנו.
במהלך החיים, אנו מוצאים עצמנו מבולבלים וכתוצאה מכך נולדת שרשרת של ציפיות ואכזבות. כאשר אנו נותנים משקל עודף לצפיות של הסביבה, אנחנו משליכים את האכזבה שלנו אל הסביבה כדי שהסביבה תפצה אותנו.
כך לדוגמא, אם לא הקשבנו לעצמנו מתוך אהבה עצמית נמצא את עצמנו את האהבה הזו מהסביבה ואז נחווה שוב אכזבה וחוסר שליטה במבוך נצחי אחר האישור מהסביבה.
ומהי מחשבה?
מחשבה זה הקול המנטאלי שלנו הבנוי מכל מה שלמדנו: מתוך הניסיון האישי, מתוך הקודים של הסביבה, מתוך הידע שרכשנו בלימודים. המחשבה יכולה להבחין בין הרגש האמיתי לבין הרגש שהולבש עלינו, ליצור דיאלוג של הגוף הרגשי עם הפרסונה שהולבשה עליו. דיאלוג זה יכול להיות פורה או מכביד, משום שהמחשבה לא תמיד תדע מה נכון עבור הרגש ואיך להוביל אותו. מחשבה חיובית תדע לתמוך ברגש האמיתי, לכוון אותו להבנה והכלה פנימית.
מחשבה שאין בה קבלה עצמית תיצור ריחוק, שיפוט ודחייה של המצב הרגשי שלי שהוא מופרד בתוכי. במצב זה המוח ירחיק אותנו מהרגש וכך תיווצר חוסר אמונה בגוף הרגשי. למחשבה תפקיד חשוב בתמיכה הרגשית שלנו בעצמנו.
מחשבה יוצרת מציאות ורגש יוצר מציאות, גם המחשבה וגם הרגש הם מגנטים המאפשרים לנו לחזק את המציאות הפנימית אל מול המציאות החיצונית. כאשר הם פועלים בשיתוף פעולה, הרגש יוצר מציאות פנימית והמחשבה יוצרת בריאה של מציאות בעולם החיצון. כאשר הם בקונפליקט, המציאות הנוצרת אינה בריאה.
לדוגמא:
כאשר אשה בוחרת בעזרת הרגש האמיתי שלה לא להתחתן, הקול הרגשי שהולבש עליה מהסביבה דורש להתחתן, כדי לא לחוות נידוי או דחייה. אם האישה תיכנע לקול הרגשי החיצוני, המחשבה גם היא תחזק את הדרישה הזאת ויווצר אצל האישה תהליך של שכנוע פנימי שיגרום לה להתחתן מתוך פחד. תהליך זה ישבש את הכוח המגנטי שלה והיא עלולה למשוך את האדם הלא מדויק לחייה ולחוות אכזבה, משום שבגדה בקול הרגש הפנימי שלה.
כדי לחיות בשלום עם הבחירות האמיתיות של הרגש והמחשבה עלינו לסלוח לעצמנו על הבחירות שלנו.
סליחה, הכלה, ואהבה לעצמנו יוכלו לעזור לנו לשחרר את הפרסונה הלא אותנטית,
לשחרר את הרגש שהולבש עלינו מהסביבה ולחזור אל הרגש האמיתי שלנו.
בהשראה והודיה לאילנה רוגל, המגדלאור.
__________________________________________________________________


7/7/19

"המיתוס של הפנטום"
כולנו חיים בתוך אותה מציאות, כל אדם מפרש את המציאות על פי צבעי וצלילי הנשמה שלו מתוך חוויות קדומות שחווה ושיעורי חיים שבאנו ללמוד בעולם הפיזי. המציאות שמתרחשת סביב והסיטואציה זהה אך החוויה של כל אדם סובייקטיבית, שונה ונובעת מתוך עולם פנימי מורכב וייחודי.
בעיבוד המפגש עם החיים והסיטואציות השונות נוצרים בנו סיפורים, מיתוסים ופנטומים של הפרשנויות והתרגומים של העולם הפנימי שלנו, יחד איתם נוצר בלבול בתפיסה ובחוויה הרגשית.
מה זה מיתוס?
מיתוס, מהמילה היוונית, זה סיפור שלא תמיד מותאם לקוד המציאות. סיפור מטאפורי שמביא לימוד ותבונה לאדם כדי להרחיב את חוכמת החיים. לפי תורה השמאנית זקני השבטים מספרים את המיתוס כדי לעביר ידע וחוכמת חיים לדור הבא ולתת כלים להתמודדויות החיים.
מה זה פנטום?
פנטום הוא סיפור שהמוח מספר על עצמנו שלא קשור למציאות האמיתית כלל אלא מייצר את המציאות הפנימית של עצמי בלבד. זה סיפור של המוח, המייצר הפחדה, זהירות מפגיעה או פציעה.
לפי התורה השאמאנית הפנטום הוא סיפור שהולבש לנו, כמו התערבות של ישות אנרגטית חיצונית הלובשת מסכה ואנו מאמינים למציאות זו.
כולנו עם המון מסכות פנימיות מול המציאות שמגדירה מי "אני".
במסע שלנו עלינו להסיר את המסכות, את הפנטום, כדי להקשיב לקול הלב, קול הנשמה, קול האלוהות שבי ולא למה שבא מהחוץ.
מסע חיים של עבודה פנימית של התפתחות והקשבה לסימני הדרך, לסמוך על הלב, להאמין בי, לסלוח אל עצמי ולקבל ולאהוב את הדרך שבו אני צועדת. חשוב לא להתעסק עם התוצאה שם הפנטום מרחיק אתנו מללכת את הדרך.
לכולנו יש סיפורים שנספגו מתוך מציאות, הורים, סביבה וזכרונות של חיים מקבילים. חשוב להיות קשובים לקול פנימי, וליצור הפרדה בין הסיפור של הרגש ולבין הסיפור של המוח, הפרדה של הזדהות עם הסיפור או הרגש.
ברגע שנוכל רק להתבונן על הסיפור שלי בלי התערבבות רגשית, ניצור לנו סיפור מחודש מתוך בחירה חופשית ונקודת מבט מחודשת. זהו תהליך עמוק של דרך חיים,
אשמח לעמיק אתכם -
דרך תהליכים אישיים, שחרור פנטום ומסכות פנימיות, דרך עולמות הריפוי השמאניות.
__________________________________________________________________

30/6/19

 

מהי נשמה

כל אחת ואחד בנוי מגוף פיזי ומנשמה. הנשמה היא הקשר שלנו עם המקור ממנו באנו כלומר הבורא – עולם האין סוף, היא נצחית, רק הגוף מתחלף בכל פעם עפ"י צרכיי התיקון באותו הגלגול.
כאשר הנשמה בוחרת לרדת שוב לעולם הגשמי ולהתלבש בגוף, היא בוחרת את הרשימו שזהו הגן הרוחני שלה. הבחירה היא בתיקונים שעליה לבצע בעולם הגשמי. אלו השיעורים שעליה לעבור על מנת להגיע לגמר התיקון בגלגול הנוכחי אליו באה.
כל אירוע שקורה לאדם בחייו אינו קורה במקרה או כתוצאה מטעויות שביצע, אלא - אלו בחירות שביצעה הנשמה טרם רדתה לעולם וככתוב "הכל רשום אך הרשות נתונה".מהי הרשות הנתונה?הרשות שניתנה לנשמה היא הבחירה בין האמת והשקר המתוק והמר. דומה הדבר לאדם שנשמתו בחרה לעסוק בדמים, הוא יכול להיות מוהל או רוצח , וכאן זו הבחירה החופשית. האם להשתמש במתנות שניתנות ע"י הבורא לצורך גדילת הנשמה על דרך הטוב או להשתמש עם אותן מתנות להתפתחות שלילית זו הבחירה.

 

מה מתרחש בעת השינה?בשנתנו עולה נשמתנו לעולמות עליונים, למקור ממנו באה. החלומות אותם אנו חולמים הם למעשה מסרים ואזהרות אותם אנו מקבלים על מנת לסייע לנו להישאר אחוזים בדרך האמת.
בעת החלימה עולה הנשמה לעולמות עליונים, אם זכתה ופעלה בטוב כלפי יתר הנשמות היא מקבלת מסרי אמת חיוביים, אם פשעה במהלך היום היא חווה חלומות קשים – סיוטים ומסרי שקר.
דרך האמת היא דרך התיקון , דרך הישר – אל הבורא אל השלמת משימותיה או הרשימו שבו בחרה הנשמה .
אדם אשר בוחר לפעול בדרך שלילית במהלך חייו בעולם הגשמי מוכר את עצמו לצד האחר – לסיטרא אחרא. המשמעות היא בריחת חלקים מהנשמה לעולמות מקבילים ולעיתים אף לעולם השאול.איך נדע מה עלינו לתקן?הנשמה שיורדת ומתלבשת בגוף בוחרת את התיקונים שעליה לעבור, אולם מתבקש לשאול כיצד נדע מה הם התיקונים?
התיקונים מתגלים לנו במהלך חיינו כאבחנות כדי שאנו נגלה אותם בכלים שלנו ולא כידיעה ברורה.

 

ככל שנהיה רוחניים יותר נוכל לזהותם מהר יותר ולתקן. דומה הדבר לאדם שגונב 10 ש"ח ולא נתפס לאחר מכן גונב 20 ש"ח ומעירים לו , הוא לא לומד את השיעור וגונב שוב 100 ש"ח ונכלא בבית כלא, הנשמה במקרה זה בחרה ללמוד לא לגנוב ולאדם ניתנה אפשרות בחירה בטוב ע"י זיהוי האבחנה אך הוא בחר בדרך הרע .
כל זאת נובע מאי אבחנה, שזהו תיקון עבורי וככל שימהר האדם ויתקן יתקצרו זמניי התיקון עבורו והוא יגיע לאחדות מהר יותר עם בוראו. השתוות צורה עם הבורא משמעותה חיים בשני העולמות העולם הרוחני והעולם הפיזי. וטעות לחשוב כי מי שמגיע לגמר תיקון מסתיימים חיו בגלגול זה.

 

שמאנזים ונשמה

הריפוי השמאני מטפל בנשמה בעולמות העליונות, בהשבת חלקיקי אור הנשמה שנפרדים מאיתנו בשל אירועים טראומטיים. תפקידו של השמאן לעזור לאדם שרוצה בכך, בריפוי אירועים אלו, בהחזרת חלקיקי האור שאבדו ובכך לעזור לנשמה בדרך התיקון.

__________________________________________________________________

 

 

19/6/19

 

הייחודיות והאיחוד שבתוכי

כל נשמה שיורדת לגוף האדם יודעת וזוכרת את ה'אני הייחודי' שלה, אך ברגע שהיא נכנסת אל הגוף נוצרת בה שכחה ומאותו רגע היא מחפשת את "האני המיוחד שלה" ושואלת:

מה המתנות שאני מביאה אתי כבן או בת אדם?

איזה כישרונות מפרידים אתי מהכלל?

מה היחוד שלי ואיך אני מביאה אותו לידי ביטוי?

אנו נמצאים בתקופה שבה מתעורר קול הנשמה הקול הנשי מבקש את הביטוי של האני הייחודי. התקופה הזו מאפשרות לנו התרחבות ופריצה ואנו יכולים להכיר את היחוד שאנו מביאים לעולם, לבטא אותו ולזכות בסיפוק רגשי.

במשך שנים הקול הייחודי היה רדום עקב תדרים נוקשים כפחד, שיפוט, דחייה, קנאה, שנאה, כעס, השפלה, סבל, אבל, בלבול, דכדוך, נטישה, קורנות, ריצוי, רגשי אשם ורגשות גדושים נוספים. היכולת שלנו להביא לידי ביטוי את הייחודיות שלנו הייתה מוגבלת משום שבכדור הארץ שלט תדר זכרי שפועל מתוך הישרדות וחרדה קיומית. בתקופה זו התדרים משתנים ומאפשרים לנו לגלות את היהלום שנמצא בתוכנו ולבטא את קול הנשמה שלנו. גילוי הייחודיות האישית מאפשר איחוד פנימי שמוביל לתחושת שלמות אישית.

מהרגע שהגענו לכדור הארץ אנו תוהים מי אנחנו וזקוקים לאישור מן הסביבה שלנו כדי לחוש שלמים. כתוצאה מכך נוצר בנו רצון לרצות ומחשבה ש"אני לא מספיק טוב בזכות הקיום שלי" הרצון לרצות שוחק את המהות של האדם ומונע מאיתנו להביא את עצמנו לידי ביטוי. נוכל לעצור את השחיקה הזאת ברגע שנסכים לקחת על עצמנו את הניהול של חיינו מתוך ידיעה פנימית שאנו יודעים מה טוב ומדויק עבורנו. ברגע שנוותר על הצורך באישור חיצוני, הקול הפנימי של הגוף הרגשי יכול להיות מודרך על ידי הלב ויגלה את מהות הקיום הייחודי של כל אחד ואחת מאיתנו.

איך נגלה את הייחודיות שלנו?

לשם כך עלינו להיכנס פנימה, ולשאול את ליבנו או את הילד/ ה הפנימי/ת שלי:

"מה אני רוצה להביא אתי לידי ביטוי בכדור הארץ?"

"מה אני רוצה לממש בחיי עבור הסיפוק של עצמי?"

עלינו להסכים להיזכר בייחודיות שלנו ולצעוד את המסע שלנו.

אנו יכולים להביא לידי ביטוי מספר כישורים ומשום כך עלינו לחפש אחר הייחודיות שלנו בכל תקופה בחיים משום שלנשמה אין גיל, הנשמה היא הוויה נצחית שבאה לחוות חוויה רגשית בגוף הפיזי. דרך תהליכי התפתחות של כתיבה רגשית, מדיטציה, טיפולים וסדנאות ניתן להגיע לקול הייחודי, להיות ברורים עם עצמנו, ליצור איחוד של כל החלקים, להרגיש שלמים עם עצמנו ולאהוב את עצמנו ללא תנאי, לפעול מתוך הערכה עצמית, שחרור מהתוצאה, ולהנות מהעשייה ומהדרך. חשוב שנהיה קשובים לעצמנו ולא ניתן לסביבה לבלבל אותנו, לא נחפש אישורים לדרך בה אנו הולכים, וכמו כן, חשוב להיות בהקשבה וליצור מרחב יצירה שתומך בגילוי האני הייחודי שלנו.

__________________________________________________________________

 

14/6/19

אמונות מגבילות

אנו גדלים בסביבה בה אנו מושפעים מדעות וניסיונותיהם של אחרים היוצרים לעיתים התערבבות באמונות שלנו. כשאני יוצאת מהמרכז של עצמי ומאבדת את האמונה שבי ואני לוקחת את האמונה של האדם האחר נוצרת התערבבות. במשך החיים אנו צוברים אמונות מגבילות שמעוררים פחד בתוכינו ולא מאפשרים לנו להקשיב לקול הנשמה של אני עצמי אלא לקולות הסביבה.נוצרת תחושה דחייה, נטישה ובגידה מול עצמי, התחושה שהקול שלי לא מקבל מקום וביטוי. החיים מתנהלים מתוך האמונות של הסביבה ומתוך ריצוי הסביבה, על מנת להרגיש אישור על הקיום שלי.

איך אמונה מתהווה?

בנשמה ישנה תוכנה מובנת איתה אנו מגיעים ונובעת מתוך זכרונות הגלגולים שחווינו באדמה. אנו יוצרים לנו מסלול כדי לרפא את הזכרונות האלו כשהמציאות יוצרת לנו מגבלות. הסביבה שאומרת לנו מה מצפה מאיתנו ונוצרת בנו הבנה שכדי לי לפעול לפי האמונה של הסביבה כי כך תוענק לי ההכרה, האהבה והאישור לקיום העצמי. לעיתים נוצרת הקבלה של האמונה הפנימית של עצמי והזיכרון הנשמה מטשטש, נרגיש את ההגבלה הפנימית להגשים את עצמינו. המוח סופג אמונות תפלות שאין בהם שום טעם וריח ואינם שייכות אל עצמי.

איך נשחרר אמונות תפלות?

חשוב להיכנס להרפייה עמוקה של נשימות משך 20 דק׳. בזמן זה לבקש לשחרר את כל התוכנות שהושתלו בתוכינו מתוך זיכרון עתיק , מתוך החיים האלו באדמה. לבקש לשחרר את כל מה שלא משרת אותי בתכונות הקדומות שהושתלו בתוכי ולאפשר לי לבחור מתוך בחירה חופשית את היצירה של עצמי מחדש.

וכך הוא.

__________________________________________________________________

 

3/6/19

החופש הפנימי משחרור האחיזה והנזקקות באחר

מתוך תבונה עמוקה של התפתחות עצמית ועבודה עם מטופלי אני מבינה ומרגישה מהו חופש פנימי מתוך השתחררות מנזקקות באדם האחר. ברגע שאנו נזקקים לאישור הקיום מאדם אחר הדבר יוצר אחיזה ותלות בסביבה, בנוסף הצורך הזה מאוד מעייף את המערכת הרגשית שלנו ויוצר המון מתח פנימי.

במצב כזה, עלי כל הזמן להרגיש את עצמי דרך הסביבה שלי ולהיות בהמתנה אחר אישורים, האם אני בסדר ועד כמה אני יכולה להרחיב את עצמי על פי אישור האחר.

מדוע הדפוס העתיק הזה מנהל אתנו עד היום? איך דפוס הנזקקות באישורים מהסביבה מבקשת תשומת לב של התנקות?

במשך עידנים היינו די מנותקים רגשית מעצמינו כאשר אנו חווים את הסביבה דרך האדם האחר. כך אנו לא סומכים על עצמינו ועוברים המון פגיעות רגשיות כשאנו נותנים לאחר מולי לתת אישור שאני בסדר, שיש ערך לקיום שלי.

ההתהוות של האנרגיה בתקופה הזו מציתה את ההתעוררות הלב, מתוך אמת פנימית והקשבה הפנימית שמתרחבת. אנו לא רוצים יותר להרגיש נזקקים לאישור האחר לקיומנו, אנו נמצאים כולנו במעבר אל ההקשבה לצרכים שלנו ללא אישור מהחיצון. זהו מעבר להקשבה פנימית, להרגיש אותי מבפנים, מדיאולוגים והכרות מעמיקה עם הקולות שלי וכך לאשר את עצמי, לסלוח לי , לקבל, לאהוב אותי על הקיום, על כל החלקים שלי.

התהליך הזה דורש מאיתנו חקירה, כנות וזיהוי היכן אני נזקקת ותלויה באישור של האחר, נוצרת זוגיות מחודשת ביני לבין עצמי של חופש פנימי מהתלות באחר, מרחב פנימי של שמחה ואהבה אל העצמי ומימוש של הפוטנציאל שקיים בי.

חלק מדפוס הנזקקות נובע מחוסר איזון בין הזכרי והנקבי שבי.

__________________________________________________________________

 

30/5/19

 

"השירה של הקול הנשי שבי "

הקול הנשי שקיים בכולנו הוא קול הנשמה, קול הלב, קול התחושה השמיימית שקיימת בנו מאז ומתמיד. בתוך כל אישה ואיש קיים קול נשי. בעידן שלנו האיזון בכדור הארץ משתנה, המגנטיות של האדמה עוברת שינוי ובמקביל גם הקול הנשי שבנו. היא מתחילה לבקש מקום בקיום שלנו, מתוך התרחבות התודעה ומתוך רצון ומוכנות לשינוי פנימי שייטיב עם 'האני'.

תקופה זו מאתגרת את החושים, את רגשותנו ואת הגוף המנטלי, משום שאנו יוצרים מרחב מחודש של הקשבה ופעולה. תהליך זה מאתגר את המוח שלנו ומחייב אותנו לפתח אינטליגנציה רגשית, היקום מגיב לרגשותינו ואנו מביטים על מה שמחוצה לנו, דרך נקודת המבט של הקול הנשי. תהליך זה מאפשר לנו להבין את תגובותינו הרגשיות ומאפשר לנו להכיל את עצמנו, לסלוח לעצמנו, לרפא את פצע הדחיה והנטישה העצמית, להרגיש ולהקשיב לצרכים שלנו, לאפשר לעצמנו הגשמה, תחושת ביטחון עצמי, מתוך רכות, הכרה ביכולות שלנו וקבלה של עצמנו, יחד עם החולשות והחוזקות שלנו. תהליך זה יאפשר לנו להרגיש מסונכרנים עם העשייה, לחוש שמחה ואהבה לעצמנו ויאפשר לנו לברוא את המציאות מתוך שחרור, קלילות וחופש פנימי.

זהו זמן מאתגר לכולנו, עלינו ללמוד שפה רגשית חדשה, כמו ללמוד ללכת מחדש, לשבור הרגלים ודפוסים ולרפא פצעי נשמה מחיים מקבילים. ההקשבה לקול השירה הנשי היא חוויה ראשונית עבור כולנו, כנשמות עתיקות אנו מתעוררים שוב לפעימה הזו בחיים האלה, מתנסים בהקשבה, בריקוד ובאיכויות של הקול. עלינו לזכור שהנשמה שלנו בחרה להתנסות באתגר זה, משום שעד היום שיחזרנו פצעים והגיע העת לרפא אותם. אנו מקבלים הזדמנות זוהי זכות שנפלה בחלקנו, לעשות שינוי מהותי ולכן עלינו לדעת שאנו פורצי הדרך, להיזכר באמונת נשמתנו המחויבת לריפוי.

הקול הנשי מאפשר לנו בהירות רגשית כדי שנוכל לזהות את הרצונות האמיתיים שלנו ורק מתוך ההבנה וההכלה הרגשית נוכל ליצור ריפוי באהבה והערכה אל עצמנו.

__________________________________________________________________

 

19/5/19

 

"הקול המתעורר שבי"

מתוך תבונה מעמיקה של חיי ותהליכי מטופלי, אני חווה ההתעוררות של קול הנשמה.

תדר הלב, הקול הנשי שבנו עובר דרך חוויות רגשיות הפותחות דיאלוג חדש בתוכנו. התדר הנשי הרדום שבנו מתעורר ובכל התעוררות יש להכיר את החדש.

הקול הנשי המוכר לנו לעיתים יוצר ספקות בתוכנו: האם אני יכולה להאמין לי, האם אני מדויקת עבורי, מהי האמת שלי, ומה אם אני טועה, ספק באמונה , ספק בהערכה אל עצמי. השאלות מייצרות בתוכנו חוויות חדשות של הכרות מעמיקה, תעוזה לחיים על מנת להגשים את הרצונות יש לסמוך על הקול הפנימי, ליצור אמונה והערכה אל עצמי. זהו תהליך עמוק של בנייה מחודשת בתוכנו, כשאנו רגילים שאדם אחר מוביל איתנו.

כעת מתעורר צורך להוביל את עצמי, הרפיה מתלות משתחררת וכך גם האחיזה והשליטה מאדם אחר. הקול הנשי מלמד אותנו על האיכויות שקיימות בנו, מלמד אתנו להכיר את החוכמה הפנימית שבנו.

זהו שלב מאתגר עבור התהודה של המוח שלנו וכעת אנו עוברים דרך תעלת הלידה של החדש.

התהליך המכונן עבור כל האנושות, זוהי הבחירה החופשית לעבור לצלילי ניגון הלב של הקשבה פנימה, להכיר בתוכינו את הקול לגלות סבלנות ומחילה מול עצמנו, לקבל את החדש, מתוך אהבה והערכה אל עצמי ולהבין שאנו עדיין בתהליך הכרות מול תודעה של האני המחודש.

__________________________________________________________________

 

16/5/19

 

שייכות והשתייכות חברתית.

הכמיהה הנצחית של הנשמה לשייכות היא אחד הפצעים הנמצאים בדי אן איי הנשמתי של כל אדם. מה משמעותה של תחושת השייכות? הנשמה מגיעה מרובד שבו כל הנשמות מאוחדות עם האחד, ברגע שהיא נכנסת בגוף נוצרת הפרדה, משום שהגופים נפרדים זה מזה. הנשמה זוכרת את האחדות ולכן היא מתגעגעת לשייכות: שייכות לחברה, למסגרות, למשפחה, לזוגיות לעובדה וכיו"ב. האדם זקוק לתחושה שרואים אותו וזקוקים לו, אחרת הוא עלול לחוש שאין לו קיום. אדם המרגיש שאיש לא זקוק לו יחוש חסר תועלת והמערכת הרגשית שלו עלולה ליצור ניכור וכיבוי אורות פנימי.

הכמיהה לשייכות יוצרת בתוכנו רגשות גדושים, משום שכדי שנחוש שייכים, אנו עושים פעמים רבות מאמצים גדולים כדי שהסביבה תאשר את קיומנו ומנסים לשאת חן בעיני האחרים. מאמצים אלה מתישים מאוד וכדי להשתחרר מהם עלינו להבין שרק אנו יכולים לאשר את עצמנו בעיני עצמנו. ההחלטות והבחירות שלנו אינם תלויים באיש. עלינו לתת לעצמנו אישור לזכות הקיום שלנו ולהתנקות מהרגשות המעמיסים והמניפולטיביים כריצוי, הסתרה, בושה, השפלה, ביקורת פנימית, פחד מדחייה, נטישה, אחיזה ושליטה. חשוב שכל אדם ידע לזהות את סוג המניפולציה הרגשית המופיעה בחייו ולאחר מכן לשנות את דפוס ההתנהגות הזה.

אנו צריכים לזהות את הצורך הרגשי האותנטי של הנשמה ולברר:

מה הקול שלי אומר?

מה נכון עבורי להרגיש?

מה אני מסוגל להעניק לעצמי מתוך ידיעה שאני שייך לחברה האנושית?

לאורך מסע החיים עלינו להקשיב כל הזמן לאמת שלנו ולשאול:

האם סוג העבודה הזו מתאים לי?

האם מתאים לי לבנות תא משפחתי?

האם נכון לי להביא ילדים לעולם?

מה נכון לי ללמוד?

האם נכון לי לקבל את הקול המנחה של הורי?

תהליך זה של הקשבה לקול הנשמה, דורש חיבור פנימי, הקשבה פנימית ואומץ ללא פחד מדחייה או נידוי חברתי. אנו נולדים לתוך המסגרת שהורנו יצרו עבורנו ולעיתים מסגרת זו מעוררת בנו כעס, דחייה ואפילו שנאה. יחד עם זאת לפני שאנו בועטים בכל המסגרות, עלינו ללמוד קודם כל את כללי המשחק של בני האדם על פני האדמה ורק לאחר מכן לעשות את השינוי על פי הצרכים שלנו. חשוב לזכור שאם נבעט בכל מסגרת, לא נוכל להביא את עצמנו לידי ביטוי, משום שאז המערכת תהיה עסוקה בחסימה והקול הפנימי שלנו לא ישמע. עלינו ליצור זרימה עם המסגרות כדי להכיר את עצמנו, לחוש אותנו ולהבין מה נכון או לא נכון עבורנו מתוך הקיים.

לדוגמה:

אדם נולד במסגרת הורית שמלמדת אותו שצריך ללמוד, להביא תעודות, להתחתן וללדת ילדים, אך עבורו זה מרגיש דל וחסר ריגוש. במקרה זה, עליו להתחבר ולהקשיב לקול הפנימי שלו כדי להבין מה הוא רוצה להביא לידי ביטוי ומה נכון עבורו. לשם כך חשוב שהאדם יישאר בתנועה בתוך המסגרת, משום שהמחויבות למסגרת אחת תסייע לו ליצור לעצמו מסגרת חדשה מתוך ידיעה של שייכות פנימית לעצמו וכך יוכל להתחבר ליעוד הנשמתי שלו.

__________________________________________________________________

 

3/5/19

 

דיאלוג בין הנשי לזכרי

ישנו דיאלוג שמתנהל בין הלב לראש, קול הנקבה וקול הזכר, ביניהם מתפתלים מעברים דקים, יש להקשיב לקולות שבתוכנו וליצור מרחב של הקשבה פנימית. התדר הנקבי מדבר לעיתים מתוך בלבול פנימי ותחושת חוסר צדק ונוצרת בנו תחושות דרמה ואובדן שליטה במצב. לעומתו, תדר הזכר יודע ליצור איסוף, מיקוד ובהירות בתוך המצב. בחיי היום יום מנסה כל קול למשוך את החוטים לצד שלו.

לדוגמה:

כאשר אדם מתאהב באדם אחר, כל קול מנסה למשוך את החוטים לצד שלו. הקול הנשי יוצר ציפייה ורצון לקדם את המערכת, והקול הזכרי יוצר עצירה, בדיקה, חשדנות וספק בתהליך. הצד הנשי מאפשרת לעצמו להיסחף ללא מעצורים  אך הצד הזכרי חש באופן מידי בסכנה. בכל אדם קיים דחף ליצור ולמשוך שפע לחייו, הקול הנשי עשוי ליצור בתוכנו פחד מתעוזה וחשש מהצלחה, ובאותו זמן בדיוק, הקול הזכר יצור בתוכנו דחף להצלחה וליצירת שפע. שני הקולות זקוקים לדיאלוג שיצור נקודת איזון לפריצה של עשייה.

ניתן לומר שיש ביקום שני תדרים, אשר אנו מתנהלים סביבם: תדר הפחד ותדר האהבה. תדרים אלה מחוללים זה מול זה במחול אין סופי שמתרחש בו היפוך תפקידים:

לעיתים הקול הזכרי נמשך לתדר האהבה, בעוד הנקבה נמשכת לתדר הפחד ולעיתים יש היפוך ואז קול הזכר נמשך לקול הפחד וקול הנקבה נמשך אל האהבה, זהו מחול הקיום של היקום.

כדי ליצור איזון בין הקולות?

יש להגיע להרפיית הגוף והתודעה וליצור קבלה ודיאלוג פנימי. ניתן להגדיר הרפיה, ככל דבר שמאפשר לאדם להרגיש רפוי, משוחרר, נעים ובמצב של קבלה. ניתן להגיע להרפיה באמצעות תנועה, שירה והקשבה לשירה, ציור, פיסול, בישול, גינון, חיבור לטבע , ריקוד , מדיטציה וכתיבה, יוגה , ספורט וכו'.

וישנם עוד דרכים רבות לריפוי בין הצדדים.

__________________________________________________________________

 

14/4/19

 

״עומק הטהרה בעופרת"

רפואת העופרת העתיקה, שמוזכרת בספרי הקבלה ועוברת מדור לדור בעמים שונים ויש לה סגולה גבוהה של רפואה.

אני דור 4 בשושלת המשפחתית שלי שלמדתי להרחיב את הסגולה של העופרת.

במילה "עופרת" יש את המילה "פרעה" ואת המילה "עפר", הטהרה בעופרת מאוד עוצמתית בזמנים אלו בייחוד לאחר שלמדתי להעמיק את העבודה עם העופרת. לפי השושלת הרב דורית שלי העופרת פותחת חסימות של תקיעות, חוסר זרימה בחיים, שליליות שנספגת מהסביבה, חוסר יכולת לפרוץ לשינוי הבא בחיינו.

התהודה של ההדרכה הנשמתית שלי, לימדה אתי לראות בעופרת עומקים של רפואה המשפיעה על פצעים, כאבים ותיקונים ברובד הרב דוריים שלנו.

מה ואיך הרב דורי שלנו משפיע עלינו?

על פי התורה השיבטית הדי.אנ.איי, פצעי הנשמה והמבנה שלנו מושפע מ-7 דורות אחורה של שושלת משפחת הנשמות והם משפיעים גם 7 דורות קדימה. גם אם לא הכרנו את השושלת הרב דורית שלנו, דפוסים וחסימות אלו עוברים דרכנו כדי להביא את הריפוי לשושלת. בדרך כלל ישנו דילוג של דור, דור 1 משפיע על הדור ה3, ה-3 משפיע על 5 , ו5 משפיע על 7. דור 2 משפיע על 4, 4 משפיע על 6.

הדבר בא לידי ביטוי שיש לנו חסינות מדורות בתא המשפחתי שאנו לא מודעים אליהם ואפילו לא מבינים מהיכן מגיע.

דרך הסגולה של העופרת ניתן להביא את הרפואה דרך הרב דורי, לשחרר מהרוח את החסימה שלא מאפשרת לאדם להתפתח.

זוהי זכות עבורי לרפא בעזרת העופרת בניקוי רב דורי, המדהדת עם החוכמה, השיטה העתיקה והמסורתית מהקבלה שעוברת דרכי בשושלת הרב דורית שלי. חשוב להבין שאנו שיקופים של שושלת התא המשפחתי שלנו, לא תמיד זה קשור לאב ולאם ישירות, נרגיש חסומים עקב דפוס. לדוגמה, דפוס של פחד ממחסור - יכולה לעבור מדור לדור במשך שנים רבות, עד שהאדם מבין שמוכן לעבוד ולשחרר את דפוס המעקב. כך גם ניתן לפתוח חסימות דרך הרב דורי בתחומים כמו זוגיות, בריאות או פרנסה. פתיחת חסימה דרך הרב דורי, מאפשרת לנו לשחרר קבלים ולצאת לחופש הפנימי שכולנו רוצים בו.

__________________________________________________________________

 

 

11/4/19

 

"מעבדות לחרות"

על מנת להרגיש חירות, יש להסכים לצאת "מעבדות", הרגשות שלנו לעיתים מייצרים כבילה של עצמנו. רמת המודעות לעיתים מעכבת אתנו, דפוסים, אמונות וטראומות שעדיין מנהלים אותנו ברובד הלא מודע והמודע.

קיבעון רגשי של כל רגש, אמונות מקבילות, נוקשות פנימית, אהבה תחת תנאי, פחדים שמנהלים אתנו, בעבדות יש את "העבד" שבי, עבד למי ולמה?

הנשמה מרגישה שהיא עבד לגוף שלה: יש חושים, רגשות ורצונות, עבורה זוהי עבדות, הנשמה הינה הוויה אשר חווה חופש מוחלט, הצמצום של האורות שלה בתוך הגוף יוצר צמצום של החופש. הנשמה מרגישה מוגבלת, כבולה, עבד של המציאות. הדבר יוצר בלבול, תחושת עבדות ואבדון פנימי. רגש האבדון והעבד הפנימי יוצר רגשות של ניתוק רגשי, חוסר נוכחות, עצבות, כעסים, כאב ובעיקר תחושת כבדות, שאני מנוהל/ת על-ידי המציאות החיצונית. תחושה זו יוצרת את עבדות המציאות והנשמה כלואה כעבד. כיצד עלינו לצאת מתחושת העבודות שלנו? זה תהליך פנימי עמוק :

להסכים להיזכר שאני הנשמה שבי נמצאת כאן בתוך הגוף, מתוך בחירה החופשית ליצור עבור הנשמה שלי חוויות רגשיות. זיכרון ראשוני זה הינו תהליך היזכרות שעלול ליצור התנגדות. חשוב לנשום, להרפות ולהזכיר לעצמי שאני מסכים לשנות את הראייה שלי. לאחר ההסכמה של הבחירה החופשית של ההתנסות הנשמה בגוף, ניתן ליצור תהליך של סליחה עם עצמי, על זה שהעברתי את עצמי חוויות לא קלות בחיי.

להסכים לקחת אחריות על הרגשות שלי ועל כל תגובה שלי, מסכים ליצור שינוי מול אותו הרגש ללא תלות במה שקורה מסביבי. זה תהליך עמוק של הסכמה להשתחרר מהרגש עבדות מול המציאות וכך ליצור שחרור מול תחושת העבד שבי מול הרגש. זאת הסכמה ראשונית לשלב הבא.

לאחר יש להתבונן איזה רגש מנהל אתי. לקחת אחריות מול רגש זה ולהבין שבראש הפך הרגש לפרסונה בתוכי. האם אני מוכן/ה להיפרד מהפרסונה הרגשית הזאת? כאן נוצר צורך בליווי חיצוני של אדם מוסמך שיוכל להוביל את האדם לתהליך זה, איך להפריד את הפרסונה שלא משרתת אותי, דרך דיאלוג של הבנה עמוקה בכל הרבדים של הפרסונה. דרך כוח הדמיון שלנו ניתן ליצור שחרור כבלים מהישן שיצר כבילה בתוכנו.

וזאת החירות האמיתית הפנימית, חופש ללא כבלים רגשיים, מפגש פנימי שלי עם עצמי של קרבה ואמונה מחודשת.

כך אני נזכרת ומרחיבה את התדר בתוכי של אהבה לעצמי.

שתהיה חירות לכולנו, שניצור את עצמנו מתוך הוויה של אהבה.

__________________________________________________________________

 

18/3/19

 

רטט "הפחד"

רטט "הפחד" והשפעתו על רסיסי אור הנשמה על פי השמאן היקום שלנו מתנהל באמצעות שני רטטים , אהבה ופחד. תדר האהבה יוצר נוכחות, חיבור, שמחה, התלהבות והתרגשות על עצם הקיום ולעומתו רטט הפחד יוצר רגשות גדושים שמכבידים על גוף האדם. רטט הפחד מהדהד בזמן העתיד ובזמן העבר וגורם לאובדן של אנרגיית חיים בממד ההווה. כאשר רטט הפחד פועל בעבר, אנו מאבדים רסיסי אור נשמה כתוצאה מרגשות גדושים ככעס, קורבנות, כאב, אכזבה, שנאה, רגשות אשם, ביקורתיות , אפאטיות, דכדוך וכו'.

רסיסי האור מתנתקים מנשמת השלם ומתקיימים בעולם העבר שלנו. הזיכרונות שלנו, מהחיים האלה, ומגלגולים קודמים ומעולמות מקבילים, עלולים ליצור עומס רגשי בתהודה שלנו, משום שאנו משחזרים אותם שוב ושוב ושחזור זה יוצר חורים בהילה שלנו וחולשה בגוף הפיזי שלנו. כאשר רטט הפחד פועל בעתיד, אנו מאבדים רסיסי אור נשמה, הקשורים לפחד ממה שיהיה וישנם רגשות כחרדה, דאגה, מחשבות טורדניות וכל סוג של תסריט שעדיין לא התקיים במציאות, אך הוא חי ונושם בדמיון שלנו וגורם לנו לחוש, חולשה עייפות וחוסר חשק לחיים עצמם. לפחד מהעתיד יש השפעה על ההווה שלנו, מפני שפחד זה יוצר הפרעה שמונעת מהאדם לממש את הפוטנציאל הקיים בו.

פחד מהעתיד, אינו מופיע תמיד בגלוי ולעיתים קרובות הוא מסתתר בתת המודע שלנו. בדרך הריפוי השמאנית, ניתן להעלות מתוך התת מודע את הפחד שעוצר את האדם מלפעול ולהתקדם בחייו.

לדוגמא:

בעבודתי פגשתי אשה התוהה מדוע היא ללא זוגיות. לכאורה היא רוצה בזה אך זה לא קורה במציאות חייה. לאחר מסע של ריפוי בעולם העתיד, הסתבר שבתת מודע שלה היא רואה עצמה כמטפלת בבן הזוג ודואגת לו בצרכים הפיזיים והרגשיים עד כדי כך שלא נותר לה זמן לצרכים האישיים שלה, היא רואה את עצמה כלואה בתוך קשר זוגי. תמונה זו יוצרת בהירות לגבי ההווה שלה וכעת ניתן ליצור ריפוי של פחד זה, באמצעות הבנה שהפחד אמנם שומר עליה מחד, אך גם מונע ממנה לממש את הפוטנציאל הזוגי שלה בחיים אלה וכך מתקיימים בה שני רגשות קוטביים באותו הזמן ויוצרים בלבול. הריפוי השמאני יצור גשר פנימי, בין שני החלקים המנוגדים ומאפשר לה להיפרד מהעומס הרגשי ולבחור מחדש: להתחבר לרצון האמתי שלה ולהגיע לשלום עם עצמה.

__________________________________________________________________

 

29/3/19

פצע די.אן איי ה"אבל"

מתוך תהליך גדילה של האנושות, אנו נמצאים כעת בנקודה בה אנו מרפאים רגשות גדושות שמגיעים מזכרונות של חיים מקבילים בהם צעדנו את האדמה. זיכרון כל הזמנים ממוקם בתוך בלוטת הטימוס ובלוטת האסטרובל, הסיפור עצמו שאנו חווים כעת הוא כיסוי של הרגש שיש לרפא. בזמנים האלו מתאפשרת אופציה לרפא את הגוף הרגשי שלנו, זוהי זכות גדולה עבור כולנו, עד היום התודעה צברה פצעים של רגשות גדושים והיום ישנה אפשרות לשחרור את כל הזכרונות והרגשות הגדושים דרך הריפוי.

איך?

להסכים לזהות את הרגש עצמו שיוצר חסימה, לאחר להרגיש את הרגש עד הסוף בלי הסיפור מסביב. כעת החוויה מבקשת להרחיב את המודעות שלנו לפצע נשמה עתיק שקיים אצל כולנו: פצעי די.אן.איי נשמה ה״אבל״. 

האותיות 'א' ואות 'ב' מופיעות בתחילת המליה, פצע זה נמצא בנו מבראשית הבריאה. הפרידה עצמה מה "אב" ו"אם" האלוהות שממנו אנו מגיעים יוצר זיכרון של געגוע. בחיים על האדמה אפשר להרגיש את האבל מהפרדה הזו. חוויות באדמה של פרידות, נתקים, חווית מוות מאדם אהוב, אובדן של רכוש או אדמה כל זה יוצר התטהרות רגשית של הרגש הגדוש - אבל. המערכת שלנו שומרת עלינו מכאב אז היא עוקפת את הרגש של האבל. זוהי השתלשלות של רגשות שהמערכת עלולה לייצר כדי לא להרגיש את האבל של האובדן עצמו. הסיבה לכך היא שהעוצמה של הכאב האבל הוא עצום, המערכת הרגשית שומרת עלינו דרך רגשות אחרים שבהם נתעסק. המערכת הרגשית יוצרת מערך של רגשות: נוצר סיפור של פחד נטישה בתוך מערכות יחסים, מהפחד לחוות נטישה האדם מתאמץ בריצוי אדם אחר וויתור על הרצונות של עצמו, סביב זה נוצר כעס פנימי, ביקורת על האדם האחר, קנאה או שנאה או צורך להיות בשליטה על האדם האחר.

מלא רגשות מניפולטיבים פנימיים שמתחזקים את המערכת יחסים, היוצרים בהלה פנימית מתמדת. נרגיש דרוכים כל הזמן. המערכת הפנימית שלנו תוקפת את עצמה, אנו יוצרים רגשות דואליים בתוכינו ומשדרים מסרים לא ברורים: מתוך אהבה אל האחר אנו רוצים שהאדם מולנו יעשה תהליך של שינוי עם עצמו. בו זמנית, אנו רוצים להיות בשליטה לתהליך השינוי שלו וזה מתהווה לפי הצורך שלי.

אלו 2 רצונות דו קוטביים, היוצר בלבול בשידור ובכוונה שלנו מהלב למציאות. מתוך כוונה של אהבה אל האחר, אנו יוצרים מצב שאהבה היא לפי הדרך והתנאים שאני קובעת ולא אהבה ללא תנאי. שיוצרת מורכבות פנימית, כל אחד מרגיש בתנאי מול השני, עליו לעבור מבחן בשם באהבה, זהו תהליך של רגשות שבעצם מסתירים את המקור של הפצע הדי.אן.איי של האבל.

תהליך זה עמוק ומעצים אם נסכים לתהליך עמוק לקבל ליווי ושיקוף חיצוני ועבודה מעמיקה עם עצמנו.

__________________________________________________________________

 

 

20/3/19

'נשמות דור התפר'

כל הנשמות שנולדו בגוף במאה העשרים ועברו לשנות האלפיים, נקראות 'נשמות דור התפר'.

נשמות אלא מקודדות להכיל את תדר המעבר לשנות האלפיים מכילות בתוכן את קידוד המעבר מהממד השלישי למימד החמישי. 'נשמות דור התפר' בחרו להיוולד בתקופה האתגרית הזאת כדי לאפשר לעצמן ריפוי עמוק של כל הזיכרונות מהגלגולים שחוו באדמה עד עצם היום הזה.

בתקופה זו נפתחת עבור כולנו האפשרות להתרפא מזיכרונות קדומים, משום שיש לנו אחריות לתרום להתחדשות התודעה של כדור הארץ, של עצמנו ושל האנושות. כנשמות לא תמיד ידענו את כובד המשקל הרגשי שלקחנו על עצמינו בגוף אדם בחיים על האדמה ועכשיו הגיע הזמן לזכור שיש לנו את היכולת ואת התדר לשינוי האנרגטי המקודד של הממד החמישי. הממד השלישי הכיל תדר של שליטה, שילטון וכוחניות, מניפולציה רגשית ופחד מהרגשות של עצמינו.

זהו תדר של שיפוט וצמצום הצרכים הרגשיים שלנו, תדר ששיש בו חיבור חזק לחומר וחסימות רגשיות המשפיעות על הגוף הפיזי שלנו. אולם כעת, במעבר לממד החמישי, נוצר שינוי ברטט של כדור הארץ, התדר של אמא אדמה מתרחב וההדהוד של השפעתה מגיע אלינו משנת אלפיים ואילך. בממד החמישי הצרכים הרגשיים מוצפים ואנו חייבים להרגיש את עצמנו לפני שאנו מגיבים לאחרים. הרגש תופס מקום ראשוני לפני החומר, הרגשות יוצרים את המציאות החומרית ומשפיעים עלינו ועל זולתנו באופן מידי. ואולם אם אנו חוסמים את הרגשות, נוצרים בתוכנו רגשות גדושים שחוסמים את מציאות חיינו. בגלל המעבר, בין המימד 3 למימד ה5, אנו חווים את הרגשות שלנו כעומס רגשי.

בחרנו בהתמודדות עם אותם רגשות ולכן קיים בנו יכולת לעכל רגשות גדושים בשלב הראשון חשוב לזהות את הרגש הגדוש, לאחר יש ליצור דיאלוג עם הרגש ומדוע אני חווה אותו.

בשלב השני: מה עלי ללמוד דרך הרגש אותו אני חווה?

שלב שלישי: ההסכמה לחוש את הרגש במלואו, הסכמה של סליחה, קבלה ושחרור הרגש.

חשוב לעבור שלבים אלו כדי שנוכל לקיים את המעבר שמתרחש כעת. יש לנו הזדמנות לחשוף את הכישרונות שלנו ולהתחבר לאנשים המתאימים לנו מתוך מודעות לבחירה החופשית ומתוך ידעה שהרגשות שלנו משפיעים על המציאות שלנו. יחד עם זאת מפני שהרגש נוכח יותר ומשפיע על המציאות שלנו, הגודש הרגשי עשוי להבהיל אותנו, משום שהוא יוצר דחף לשבירת המסגרות המוכרות והידועות כדי לבנות עבורנו מציאות טובה יותר.

.

בתקופה זו, אנו יכולים להרשות לעצמנו להשתחרר מאמונות מגבילות וממסגרות שכובלות. ניתן לראות זאת אצל הילדים שנולדו בשנות האלפיים: הם ברורים יותר בהבעת הרגשות והצרכים שלהם וגם בצורך שלהם לשבור את המסגרות שהחליטו עבורם. תקופה זו מלאה באתגרים ובגילוי עצמי שיכול ליצור חיבור פנימי ולהרחיב את האהבה העצמית בתוכנו.

__________________________________________________________________

 

10/2/19

 

כוח הכבידה של "זיכרון הנשמה"

זיכרון הוא תהודה רחבה ואשמח להאיר נושא זה דרך זיכרון הנשמה וזיכרון הנפש.

זיכרון הנשמה:

הנשמה זוכרת את החיים המקבילים, בהם חוותה עצמה כבן או בת אדם על פני האדמה וכמו כן הנשמה זוכרת שהגיעה מהאין סוף וחוותה ניתוק ממנו. הנשמה זוכרת את המסלול שלה ויודעת מדוע הגיעה הפעם דווקא לחיים האלה.

זיכרון הנשמה הוא קול פנימי שיכול ללוות את האדם בתהליך ההתפתחות שלו. זיכרון זה מהדהד אצל ילדים מפותחים וכתוצאה מכך הסתגלות שלהם לחיים מאתגרת יותר ועשויה לגרום למופנמות יתר או לעודף של התפרצויות. אם יש לנו דיאלוג פנימי עם חלקיקי הזיכרון של הנשמה אנו יכולים לזכות בהבנה עמוקה יותר של התפקוד הרגשי שלנו.

הזיכרון הנשמתי עלול לעכב או לקדם התפתחותנו משום שהוא יוצר געגוע לאחד לאין סוף, לזמן שבו כל הצרכים שלנו היו מסופקים. על פני האדמה האדם חייב לקחת אחריות על מציאות חייו ויש לו צרכים ורגשות שיוצרים בהלה פנימית ועומס, אלה יכולים ליצור ספק וחוסר ודאות ואפילו להוביל לניתוק רגשי מהמציאות ולגעגוע לעולמות עליונים.

כדי להצליח לחיות על פני האדמה, תפקידנו כבני אדם הוא להיזכר ביכולות שלנו ולקחת אחריות על רגשותינו ותוצאות מעשינו. עלינו להסכים להיות בן/בת אדם להסכים להרגיש את כל הרגשות, להסכים להיכשל ולבטא את עצמנו ואת כל מה שאנו מביאים אתנו מתוך זיכרון הנשמה.

ההכרות של האדם עם זיכרון הנשמה אינה קלה ועשויה ליצור אצל האדם התנגדות לחיות בגוף כאדם התנגדות למסגרות וביקורת פנימית לקיום העצמי בגוף עלי האדמות. כדי להשלים את תהליך המיזוג של האדם עם נשמתו, עלינו לקבל את עצמנו כהוויות בתוך גוף ולהסכים להרגיש ולחוות את עצמנו כישויות נפרדות ולהבין את הייחוד שבנו. עלינו לנסות להפריד את עצמו מכלל הזיכרון של האחד, ליצור אני ברור ולהשתייך לעצמנו. (בתהליך זה אנו מבינים שהמסגרות דווקא טובות לאדם משום שהן נותנות לנו גבולות שבתוכם אנו יכולים לגלות את היכולות של עצמנו.)

 

זיכרון הנפש:

הכבידה של זיכרון הנפש קשורה לחיים שלנו על פי האדמה ולחוויות שעברנו בחיים האלה. אם אנו נאחזים בזיכרון של מה שהיה ומייסרים עצמו בגין מה שהתרחש זיכרון הנפש יוצר עיכוב ותופס מקום רגשי. גם זיכרון טוב יוצר עיכוב משום שהגעגוע לטוב אינו מאפשר לחדש להיכנס. זיכרון הנפש עשוי להכביד על התהודה שלנו, במיוחד אם אנו דנים עצמנו דרך הזיכרונות, או משחזרים אותם שוב ושוב ומנסים להבין מה היה קורה לו היינו מתנהגים אחרת. קולות אלה יוצרים כובד רגשי, שכתוצאה ממנו אנו עלולים לחוש פחדים וחרדות. כוח הכבידה של זיכרון שמעיק זמן ממושך על הנפש, עלול גם לעכב התפתחות רגשית ולפגוע בגוף הפיזי. מכיוון שלא ניתן לשנות או לשחזר את העבר, הרפיה ושחרור הגוף והתודעה מאפשרים לנו לשחרר את ההיאחזות בזיכרון, להרפות משיפוט עצמי וליצור מרחב מחודש ומוגן מתדרים מכבידים. הרפיה, מדיטציה וכל סוגי היצירה מאפשרים לתודעה להתרווח, להיפרד מזיכרון דחוס לפנות מקום לחדש ולפגוש את עצמנו לא כאישיות משחזרת, אלא כאישיות מתחדשת החווה התנסויות חדשות.

הפוסט הזה נכתב גם בהשראת לימודי והתפתחותי הרוחנית אצל אילנה רוגל, מרכז מגדלור.

 

__________________________________________________________________

 

27/1/19

 

" יעוד הנשמה"

היעדים שאנו מתכננים עבור עצמנו, אינם בהכרח היעוד שלנו. היעד הוא מושג שיוצר המוח ואילו היעוד הינו מסלול הנשמה. ישנה נקודת השקה בין היעד ליעוד ושניהם יחד תורמים להתפתחות של נפש האדם.

רובנו מודעים ליעדים שלנו, חלק ברורים לנו משום שנכתבו בידי החברה:

לימודים, הצלחה בעבוד, יצירת זוגיות, ילודה ופרנסה וכו'.

יעוד הנשמה היא תחושה רגשית שיש להעניק לעצמנו. היעוד הנשמתי שלנו הוא להעניק לעצמנו ביטחון, חופש מתלות, מרחב בחירה, בהירות ויכולת לאהוב ולהעריך את עצמנו.

ההבחנה בין יעד לייעוד תלויה בפרשנות החומרית שאנו מעניקים להישגים שלנו. אדם יכול להרגיש ביטחון והכלה רגשית, אם הוא השיג יעדים שהכתיב לעצמו כמו הצלחה בעבודה, פרנסה טובה, או זוגיות. אולם אם הוא חש שכל זה אינו מספיק לדימוי שיצר במוחו הוא יחווה עצמו כלא ממומש. לעומתו אדם אחר יכול להרגיש בטחון ואהבה עצמית, ללא תלות בתוצאות של היעדים דרך החומר.

צבירת חומר אינה יעוד נשמתי, היעוד שלנו הוא להעניק לעצמנו הוויה של בטחון, אהבה והערכה עצמית, להזריח את האור שבנו, להכיר ביכולות הקיימות בנו, לברוא ולייצר את עצמנו מתוך עצמנו וכך ליצור מעגל רחב של הזיכרון הנשמה.

חשוב להבין שפעולות היום יום שלנו חשובות ביותר ליצירת מרחב תודעה מוגן, משום שהן מאפשרות למוח התודעתי שלנו להישאר בפעולה ובעשייה המעניקות לנו את תחושת הסיפוק של היעוד. תחושות עצבות, בדידות או צער, נוצרות בעקבות תחושה שהיעדים שאנו משיגים על פני האדמה אינם מספקים אותנו ואנו לא מצליחים לחוש את הרגשות, שהבטחנו שנעניק לעצמנו על האדמה: בטחון, אהבה והערכה עצמית ללא תלות בחומר.

כאשר אנו מרגישים שהחומר לא מספיק ולא מספק אנו מעלים את רף היעדים שלנו ודוחפים עצמנו לעוד ועוד הצלחות ואז מחד יש לנו מוטיבציה לעשיה, אך מאידך עשויות להיווצר גם התרחקות פנימית ותחושה של חוסר סיפוק.

חשוב להבין את ההבדל בין היעד ליעוד כדי ליצור הרמוניה פנימית בתוכנו:

יעוד הינו היבט נשמה הבא לידי ביטוי ברגש וביצירתיות שאנו מעניקים לעצמנו כבני אדם על האדמה.

יעד: הינו היבט שכלי של נפש האדם.

השכל מניע אותנו ליצור הישגים ולצבור תוצאות כדי להרגיש טוב עם עצמנו.

ברגע של דכדוך או חוסר סיפוק עצמי, כדאי לקחת נשימה עמוקה ולהזכיר, לעצמנו שהיעד הוא רק משחק של המוח ולעומתו זאת הייעוד הוא מסע הנשמה על פני האדמה. עלינו להזכיר לעצמנו שאנו נמצאים במסע החיים ולומר לעצמנו:

"הרגש הזה הוא רגעי, והוא יחלוף כי אני אוהב/ת את עצמי ובוחר/ת שלא למדוד אותי על תוצאות החומר. אני בוחר/ת לנוע על פני האדמה מתוך זרימה, קלילות, קבלה של הלא נודע ואמונה בעצמי. אני פותח/ת את הלב שלי בנשימה עמוקה, מרים/מה את זרועותיי אל השמים

ואומר/ת בקול רם:

״אני, אהבה נצחית יקומית״

__________________________________________________________________

 

17/1/19

 

״יצירת מציאות חדשה ביחסים״

לעיתים במערכת יחסים ישנם תנאים וציפיות ביחסינו עם הזולת, תנאי פירושו שאנו אוהבים את האחר רק אם הוא מתנהג או פועל באופן מסוים. אנו מעניקים לו אהבה במידה והוא התנהג באופן בו אנו מצפים שינהג מקבלים ממנו אהבה רק בדרכנו ולא בדרכו.

ציפייה פירושה הכתבת תוצאה מראש, צורך לשלוט בתוצאה באופן שלא מאפשר לאחר בחירה חופשית, אנו מצפים שהאחר יפעל בדיוק באופן בו אנו היינו פועלים בחיינו ולא מאפשרים לו להרגיש את עצמו או להביא את עצמו לידי ביטוי. כאשר אנו מרפאים את הצבת התנאים והצפיות מהאחר אנו מסכימים לשחרר שליטה ולקבל את החדש שנוצר. חדש שבו כל אחד יכול להיות מחויב ומדויק לעצמו עד כמה שניתן.

אתן דוגמא מתוך מערכת יחסים זוגית:

כשנוצר מצב בו אחד מבני הזוג רוצה להתחייב באמצעות נישואים, אבל בין הזוג השני אינו מעוניין בנישואים. במקרה זה כל אחד מבני הזוג צריך להתבונן פנימה, לבדוק את רגשותיו ולשאול, מה חשוב לי בקשר? האם יש לי צפיה או צורך בשליטה כתנאי לקשר זוגי? האם חתונה היא התנאי היחיד למערכת אוהבת? איזה רגשות מעלה המילה 'חתונה' בתוכי?  עלינו לבדוק עם עצמנו היכן אנו משחררים ציפיות, כדי ליצור יחד מציאות רגשית מקרבת ואינטימית.

שני הצדדים צריכים להרפות מהציפיות שלהם כלפי הזולת, לצאת לבירור רגשי אישי ולאחר מן לברור מה כנה מול האחר, כך תיווצר מציאות זוגית חדשה.

 __________________________________________________________________

 

13/1/19

 

התמסרות רוחנית

התמסרות רוחנית היא ההסכמה לקבל, ללכת את הדרך, להרגיש את עצמי, להסכים להיות בתוך חווית השחרור, הרפיון, אל הלא נודע, לסמוך שהתהליך מדויק לי, להרפות משליטה ורצון להשפיע על התוצאה ללא תנאים ודרישות.

בעידן זה המציאות מבקשת מאיתנו להתמסר לתהליכים כדי להתנסות ולגדול.

איך ניתן ליצור בתוכנו מרחב מוגן המאפשר התמסרות?

לשם כך עלינו ליצור מרחב שיח ביננו לבין הילד/ה הפנימי/ת שלנו, לזמן דיאלוג בו אנו מאפשרים לעצמנו, לבטא את הרגשות והפחדים שלנו. לאחר שאנו יודעים להיות ברורים עם עצמנו, אנו יכולים גם לשתף אחרים בתהליך שבו אנו מבטאים את רגשותנו. תהליך זה מצריך סבלנות ושילוב בין הקולות הפנימיות של הבוגר/ת שבנו ובין הילד/ה שבתוכנו.

כמו כן חשובה בהירות: עלינו להבין מה נכון לנו ומה לא מדויק עבורנו, ללא פחד ממה שהאחר יחשוב. לבסוף יש צורך בשחרור מוחלט מהתוצאה, שחרור הנובע מידיעה שאנו תומכים בעצמנו ללא תלות בזולת.

כיצד נתחבר לילד/ה הפנימי/ת שבתוכנו?

החיבור לילד/ה פנימית הוא חיבור של הקשבה ללב ולנשמה שלנו. לשם כך עלינו לראות עצמנו בעיני רוחנו כילד/ה בגילאים שבין 5 ל 10, גילאים בהם הילד/ה עדיין פתוחים רגשית להתבונן באופן בו עובדת המציאות, במטרה להבין את המציאות ולא בניסיון לחקות או להעתיק אותה.

שיח עם הילד/ה פנימית מאפשר לנו מרחב של דיאלוג ללא תנאים, ביקורת עצמית, ללא צפיות או דרישות, זהו מרחב מכיל לעצמנו. כדי להתחבר אליו עלינו ליצור לעצמנו מרחב שקט ואז לנשום במשך מספר דקות, להרפות מכל הקולות, עד שנשמע קול עדין רך ונוכח בתוכנו קול המאפשר לנו להרגיש את רגשותינו, לדעת אותם, לבין מה אנו רוצים ולהתמסר לתהליך ללא תנאים וצפיות.

 __________________________________________________________________

 

10/1/19

 

"נשימת הלוויתן"

מתוך הזמן בו אנו נמצאים כעת - תדרי מעברים ותדרים גבוהים פוגשים אותנו בחיי היום יום, הם מביאים איתם את הליווי הרוחני של חיית העוצמה - לוויתן.

לפי התורה השמאנית, בכל תקופת זמן ישנם עוצמות אנרגיה משתנות, כשעוברים דרך שער וכעת חיית העוצמה הלוייתן היא זאת שמאפשרת לתדר להיכנס ולפגוש אתנו. הלוייתן היא חייה בעלת עוצמה גבוהה ביותר בקליטת התדרים שלה, היא שומרת שער בין עולמות עליונים ובין עולמות האדמה. הכוחמה של הליוותן, זה להרגיש ולחוש את הסביבה שלה, להרגיש איפה הנוח שלה נמצא, איך לאפשר לתדרים לרדת לאדמה וכיצד הקליטה תעבור.

בעלת אחריות עוצמתית, יודעת לסרוק, לעביר ולפעול לפי חוכמת הטבע. רגישה מאוד לסביבה ומאפשרת את התפתחות לסובביה. בעלת התבוננות עמוקה וראייה רחבה אל למעבר.

לפי השאמאניזם זוהי תקופה בה יש לקחת אוויר, לנשום נשימות עמוקות ולהבין שכעת אנו עוברים גלים שונים ומשונים של אנרגיה שפוגשים את האדמה.

ישנם תהליכים עמוקים ומעמיקים של הסתכלות פנימה אשר יציפו אתנו, יש לקחת אוויר ולהבין שקורה כאן תהליך שהוא מעבר להבנה הקוגנטיבית שלנו.

יש לשחרר ידוע ומוכר, להרפות ממסגרות, להרפות מנוקשות פנימית וביקורת פנימית. להרפות מול הפחד, לאפשר ללחישת קול הנשמה להוביל אותנו. זאת תקופה מעמיקה של התעוררות של חוכמה עתיקה, מלא תובנות, הרפיה ושחרור ממה שאינו ניתן לשינוי, תהליכים נסגרים ומגיעים אל סיומם, יש להעלות את הערכה אל עצמי והאהבה כלפי האני ואפשור של עשייה מחודשת. תקופה זאת פוריה מאוד ליצירת קשרים מחודשים. 

__________________________________________________________________

 

3/1/19

 

"סינדרום המשולש הנצחי "

לעיתים החוויה שאנו חווים במערכות יחסים יוצרת תדר משולש בו נמצאים אני, האדם שמולי והקונפליקט או חוסר ההסכמה.ברובד הרוחני, אנו מדברים על המשולש הנוצר בין העין השלישית, מקלעת השמש והלב. מקלעת השמש והעין השלישית מאזנים את הלב. מקלעת השמש מייצגת את הדימוי של עצמי ושל מה שאני מושך אל חיי, העין השלישית מייצגת את הראיה הרחבה המאפשרת לי לראות מעבר לחמשת החושים.

כאשר יש איזון בין השניים הלב "מלבלב" וכך נוצרת בתוכנו שלווה, שמחה ואהבה פנימית עם הערכה אל עצמינו. משולש זה מקביל למשולש גן העדן: אדם חווה והאלוהות. משולש ראשוני זה נולד מתוך בריאה מאוזנת של אהבה, שלווה שמחה ואור. מתוך התשוקה האנושית ליצירה נוצר רצון לשבור את המשולש הנצחי כדי לברוא צורות חיים שונות על פני כדור הארץ. תשוקה זו משכה אליה את תדר הנחש שהסכים לקחת על עצמו את תדר ההרס ותדר הרפואה של הבריאה מחודשת.

ההרס והבניה הם שני כוחות מנוגדים, תדר ההרס יכול להתבטא ברגשות ככעס, זעם, תסכול, קנאה, שנאה, רגשי אשם, קורבנות, פחד קיום ופחד לשינוי, אפאטיות , דחייה, קרבה, נטישה וכל הרגשות שיוצרים חוסר חיבור אל עצמי. בראיה השמאנית יש לעבוד על קידוד של תדרים ההרס והבנייה,לזהות רסיסי אור נשמה שיוצרים עיכוב ולהחזיר אותם אל האני הברור והיודע.

בכל תדר זוגי יש שני אנשים, וברגע שנוצר תדר זוגי בין שניים נוצרים שני משולשים:

משולש אחד שבו יש הסכמה בין שני הצדדים: אשה-גבר-אלוהות.

ומשולש שני שבו אין הסכמה בין שני הצדדים: אישה-גבר- נחש.

איך יוצרים את המשולש האלוהי מתוך משולש חוסר ההסכמה?

במשולש שבו יש קונפליקט - גם הגבר וגם האישה שרויים בחוסר הסכמה וכדי להגיע לאיזון יש ליצור ביניהם פשרה. הפשרה אמורה לבוא מתוך עבודה מעמיקה שבה כל אחד מתגבר על ההתנגדות ומסכים להתרחב בתוכו כדי ליצור יצירה עמוקה יותר עם עצמו.

איך להרפות מהציפייה ולשחרר את עצמי מהכבלים?

איך להחזיר לעצמי את האור שלי ולא לנסות לקבלו מאותו האדם שמולי?

איך אני יוצר/ת אותי מחדש בהקשבה לצרכים שלי ולא שלא האחר?

כאן יש צורך בעבודה פנימית עמוקה שתשנה את הקודים מבראשית.

בראייה השמאנית, על מנת ליצור איזון גאומטרי במשולש יש להתחבר לשלד הרוחני המחודש,

להרפות משליטה אחיזה וציפייה מאחר, כדי למשוך יצירה מחודשת של שניים שיוצרים משולש חדש.

בעבודתי כשמאנית, אני עובדת על שחרור רסיסי אור מקודדים. עבודה זאת נעשית מתוך הסכמה, רצון ותשוקה של האדם לשינוי. כדי לעורר גיאומטרייה פנימית מחודשת, יש צורך בשיתוף פעולה עם האדם על מנת שיסכים לקבל את הלא נודע לתוכו וליצור משולש מחודש מתוך תדר האלוהות.

 

__________________________________________________________________

 

9/12/18

 

אמונות 'פנטום' בראייה שמאנית

בראיה השמאנית התת מודע שלנו מייצר אמונות מגבילות ומשדר אותם למודע באופן המשפיע על התנהלותנו שלנו בחיי היום יום. אמונה זו היא ״פנטום״- סיפור שהאדם מספר לעצמו על עצמו ומאמין בו.

האמונה הזו יוצרת מציאות משום ש״הפנטום״ יוצר רגשות גדושים אשר מגבילים את מעשנו ובהתאם לך את התפתחותנו האישית. אמונת פנטום יכולה להיווצר בעקבות טראומה, אורח חיים שספגנו בבית, סביבה חיצונית, תרבות או מקום מגורים ועוד.

איך אנו יודעים שאנו פועלים תחת פנטום?

כאשר אנו מוצאים עצמנו מרגישים שוב ושוב את אותו רגש המסמן על תחושת תקיעות באותו נושא שחוזר על עצמו ובעקבות זה נוצרת תחושת יאוש. היאוש נוצר משום שנראה לי שהעולם מגביל אותי או שזהו הגורל שלי ואין מוצא.

איזה סיפורי פנטום אנו מספרים לעצמנו?

אתן כאן מספר דוגמאות:

בתדר הזוגי האדם יכול לספר לעצמו שלא מגיעה לו זוגיות משום שאינו מספיק טוב, או שמכיוון שלהוריו לא הייתה זוגיות טובה גם לו לא תהיה זוגיות טובה. אדם שגדל בבית שבו חווה הישרדות כלכלית, יכול לספוג סיפור פנטום ולהאמין שתמיד יתקשה במציאת פרנסה ויחיה בעצמו בהישרדות. גם כאשר אדם חווה דפוס של התנהגות כפייתית, כאכילה רגשית, הוא למעשה אוכל עבור ישות הפנטום שמוסרת לו מה כדאי לאכול ומתי, שכדאי לפצות עצמו ומשכנעת אותו שכדאי לו לאכול יותר כאשר הוא חווה לחץ, וכך למעשה הוא לא אוכל עבור הגוף הפיזי שלו אלא עבור הפנטום.

( דפוס זה יכול לחזור על עצמו גם במקרים של הרעבה עצמית או לחילופין אובססיית קניות, ניקיון וכו' )

דוגמא נוספת היא במקרה שבו אדם חווה כישלון ואותו כישלון חוזר על עצמו שוב ושוב, משום שהאדם מספר לעצמו מעתה והלאה ימשיך להיכשל וכך הוא מזין את ישות הפנטום שמעודדת יצירת כישלונות נוספים. השמאן יכול לשלוף את האמונה המגבילה, שאותו הוא תופס כישות חיצונית שיוצרת הפרעה. הוא עושה זאת באמצעות העין השמאנית שנכנסת לתוך העולם המקביל שנוצר בנפש האדם, בעקבות הפנטום, מזהה את העיכוב שיוצר את הפנטום ושולף אותו מתוך התודעה של האדם.

לאן הישות הפנטום מתנקה?

על פי הרוח השמאנית יש ברוח תדרי אור ותדרים של העדר אור, וכל התדרים מגיעים מאותה אנרגיה של האחד. לאחר שישות הפנטום נשלפת מתוך התודעה, היא מסיימת את תפקידה במציאות של אותו אדם והשמאן מחזיר אותה חזרה אל האור, אל המקום שממנו נוצרה.

ברוח התודעה השמאנית, הריפוי נוצר כתוצאה מהזזה של תדרים אנרגטיים היוצרים חסימה ולא כתוצאה מהרס של תדרים גם אם הם מזיקים. התדר של הפנטום, מזיק ככל שיהיה, מגיע גם הוא מהאור ולכן יש להחזיר אותו אל האור.

לאחר שליפה של ישות פנטום בתודעה שלנו, השמאן מבקש להזרים את אור הבריאה לתודעת האדם.

וכך הריפוי השמאני יוצר פתיחה ושינוי במציאות האדם.

__________________________________________________________________

 

6/12/18

 

ריפוי לפי עולם השמאן

העולם שבו אנו חיים מתהווה ונוצר מתוך הרוח, התודעה, כמו צינור המשפיע על עולם הפיזי. כדי ליצור שינוי בעולמנו הפיזי, יש לשנות את התפיסות והראייה בעולם הרוח. הגישה השאמאנית אליה אני מחוברת , דרכה אני מתבטאת ומסתכלת על עולמי היא דרך חיים של גישה ודרך. אשמח לשתף אותכם בעולם הקסום שלי שדרכו אני נושמת ויוצרת את המציאות שלי. וכך זה מתהווה:

העולם הנסתר של השמאן הוא עולם הרוח שאליו הוא פונה וחשוב שידייק את כוונת הלב שלו כאשר הוא יוצא למסע על מנת לקבל ריפוי או הכוונה. בראיה השמאנית עולם הרוח מתחלק לשלוש עולמות שונים, השמאן מפנה את הכוונה שלו לאחד מהעולמות האלה כאשר מגיעים אליו עם שאלה, בעיה או בקשה לבהירות בנושא מסוים.

העולם התחתון :

אל העולם הזה פונה השמאן לשם בקשת עזרה בכל תחום בחיינו. העולם התחתון מסמל את עולם בעלי חיים, בעיקר יונקים או ציפורים. השמאן משתמש בכוחות הטבע או בעלי חיים כדי לקבל מסרים וריפוי עבור האדם האחר. בראיה השמאנית לכל אדם יש בעל חיים יונק או ציפור שמרמז על אופיו, בעל חיים זה שומר עליו, זוהי חיית העוצמה או חיית הטוטם. במהלך החיים שלנו אנו מתפתחים ובהתאם לכך, סוגים שונים של בעלי חיים מלווים אתנו בהתפתחות שלנו.

כאשר השמאן יוצא למסע אל עולם תחתון, הוא מתחבר לשורש של עץ או למעין עמוקים, ועובר ליקום מקביל של בעלי החיים, הצומחים ובעלי הכנף. שם הוא קורא לאותו בעל חיים שמביא את הריפוי לאדם. השמאן יוצר דיאלוג עם בעל חיים זה, מבין את נפש האדם ואת הגוף המנטלי שיוצר חסימה. מבקש את הרפואה של אותו בעל חיים, חוזר אל העולם הנוכחי ונושף את הרפואה אל רוח הלב והכתר של המטופל מולו.

בקשות העזרה המתאימות לעולם התחתון הן בקשות בתחום האישי: זוגיות, קריירה, ריפוי הגוף, הנפש וכל דבר שמעניק התרחבות לאותו אדם. למה השמאן משתמש ופונה אל הרוח ורפואת החיות?

משום שלתודעה האנושית, קל יותר להתחבר לבעלי חיים. בראיית השמאן, חיית העוצמה היא כמו המלאך השומר שלנו או ההדרכה הרוחנית שלנו. לאדם קל יותר ליצור חיבור לבעלי חיים במקום לדמות של מלאך או מדריך ולקבל דרכו הדרכה. סמלי חיות הטוטם מסייעים לאדם לקבל את הריפוי.

 

לפי הראייה השאמאנית העולמות מחולקים ל3 שלבים, כך הרפואה מגיעה, לפי הצורך של כל אדם.

העולם העליון, דרכו אני רואה את הרפואה עבור האדם האחר:

לעולם זה השמאן פונה כאשר שהאדם מולו מבקש מידע, ידע והכוונה בשלב מסוים בחייו. בעולם זה נמצא המידע של כל הזמני, מכל תקופות חייו באדמה של האדם. כאן רואה השמאן מה החוזה נשמה של האדם שפנה אליו, מה הלימוד שלו שלקח על עצמו ואיך עבורו הדרך להתפתחות. בעולם זה נמצא גם מידע פשוט: כמו האם כדי לי לצאת לצוד היום?

לפרסם פוסט? לקדם קשרים?

כאשר השמאן יוצא אל עולם עליון, הוא מתחבר בעין רוחו להר גבוהה או פסגה גבוהה ודרך כוח משיכה של בלון או סולם, הוא עולה לעולם העליון ששם נמצאת הספרייה הקוסמית האקאשית. השמאן מקבל את המידע, חוזר לעולם  הנוכחי, מחבר את זה אל הלב של האדם מולו, כדי ליצור התרחבות בתודעה שלו ולשתף אותו במידע שהוא קיבל עבורו. כיום בעידן התקשור, כולנו מחוברים לעולם העליון לכולם העולם העליון פתוח ובפני כל אדם שמוכן להקשיב לקול הפנימי וקול הלב שלו.

העולם האמצעי - הוא עולם שדרכו מגיעה רפואה עוצמתית, שם הכל מתהווה לתוך המציאות שלנו. עולם זה מעניק ומאפשר ראייה רחבה בהסתכלות האדם על עצמו ופנימה, לכל החוויות שעבר בחייו, מחבר לנוכחות, לויטליות ועשייה.

העולם האמצעי:

עולם רחב מאוד המכיל בו עבר, עתיד והווה. שם מתבצעת העבודה המעמוקה של ריפוי הנפש ורוח האדם. בעולם זה האדם מעבד את העוצמת וכוח החיים שלו. אל העולם האמצעי פונה השמאן במקרה של אובדן רסיסי אור הנשמה של האדם העומד מולו.

כאשר אדם מרגיש רגשות כמו תסכול, אכזבה, כאב נפשי, ניתוק רגשי או דכדוך, דיכאון הפרעות התנהגות או מחלה – נראה שאיבד רסיסי אור נשמה ואובדן זה מחליש את כוח החיים שלו. אובדן של רסיסי אור נשמה מעיד על טראומה שהאדם עבר בחוויה שלו ועל ליקוי בחוסן הנפשי בהתמודדות מול החיים או בעקבות הטראומה, נשארים רסיסי אור הנשמה בעבר שהוא העולם האמצעי של האדם. כתוצאה מכך האדם חי בעבר, נוצרת חסימה בנוכחות שלו בהווה. רגשות ככעס, זעם, עצב, כאב, רגשי אשם, ביקורת קשורים לאובדן רסיסי אור של העבר של האדם בעקבות טראומה. חלקיקי אור נשמה יכולים לבורח גם אל העתיד, בעקבות פחד, דאגות או חרדה שהאדם יוצר בחייו.

בעולם האמצעי, השמאן אוסף את רסיסי אור הנשמה האבודים מתוך היקומים מקבילים ויוצר ריפוי של רסיסי האור, ריפוי הזיכרון של התודעה העמוקה, חוזר אל הנוכחות של העולם שלו ונושף את העוצמה של רסיסי אור אל הלב והכתר של האדם או המטופל שלו והדבר מאפשר לו ליצור בחייו את קו האמצע.

__________________________________________________________________

 

11/11/18

תחושת ״ניתוק רגשי"

ניתוק רגשי פנימי נוצר כאשר האדם מרגיש שאינו מחובר אל עצמו. תחושה של חוסר נוכחות, שמתהווה עקב פציעות רגשיות ורגשות גדושים שהאדם סוחב בתוכו. אדם הנמצא בניתוק פנימי רגשי, מדחיק ומכחיש את הרגש שעובר דרכו, מפני שאין לו דרך להתמודד עם החוויה הכואבת. התסכול והכעס מובילים לכאב, עצבות ואכזבה פנימית, רגשות אלו מובילים את האדם לניתוק מעצמו.

לדוגמה:

אדם העוסק בעבודה שבה אינו מממש את עצמו במלואו, יחווה דחייה פנימית, אך מכיוון שאינו רוצה לחוות תסכול וכעס כלפי עצמו, הוא לא ייתן לרגשות אלה ביטוי וכאשר מצב זה יתמשך לאורך זמן, ייווצר ניתוק פנימי:

האדם לא רואה אפשרות לשינוי ולכן הוא לא מודה ברגשותיו בפני עצמו, כך האדם דוחה את רגשותיו ומתחיל לחוש אפאטיות כלפי עבודתו. ניתוק רגשי יכול להיווצר גם בתוך מערכות יחסים. זה קורה כאשר האדם אינו נינוח ופתוח מול בן/בת זוגו ומשום כך הוא מרגיש חסום מביטוי מלא, עקב רגשות אשם, ניסיון לרצות את האחר או ניסיון לשלוט ברגשותיו בכל מחיר, כל זאת במקום להרשות לעצמו לבטא את עצמו באופן מלא כמו שהוא.

כדי שהאדם יוכל להישאר בקשר עם אותו אדם שהוא מתקשה לעצמו מולו, הוא מתמודד עם המצב הזה באמצעות מנגנון של ניתוק רגשי.

אולם ניתוק רגשי מתמשך יכול להוביל לדכדוך ואף לדיכאון, לאובדן שליטה על המצב ולפעמים גם לשבירת כלים. בזמן ניתוק רגשי לא ניתן ליצור שינוי, רק כאשר האדם מכיל ומקבל את רגשותיו, הוא יכול ליצור שינוי במהלך חייו.

כדי לסייע לאדם הסובל מניתוק רגשי, השמאן צריך לזהות את הפער שקיים אצל האדם בין הרצון שלו לבין מערכת האמונות שלו. ניתן לזהות את הניתוק דרך חוסר נוכחות של רסיסי אור הנשמה, זיהוי חוסר מסוג זה מעיד על כך שהאדם אינו נוכח בחייו, הוא בורח מהמצב הרגשי שלו ונוצר ניתוק בין הרגש לשכל. כדי לטפל בנתק הזה ולרפא את רסיסי האור, השמאן יסייע לאדם להבין איזה רגשות הוא מדחיק, יגיע איתו להסכמה לריפוי שיאפשר לו להרגיש את עצמו ולהכיל את רגשותיו וכך ניתן יהיה ליצור הוויה של ריפוי שיאפשר לתהליך חדש להתהוות בחייו. בתהליך זה תיווצר קרבה פנימית בין קול הלב – קול הנשמה, ובין קול השכל – קול התודעה של הנפש ויחד הם יצרו זוגיות פנימית. עבודת השמאן היא לדייק את האבחון של העבודה הרגשית, לזהות איזה רגשות האדם מונע מעצמו להרגיש ולסייע לו לפרוק את הרגשות המודחקים בתוך חייו.

הפורקן הרגשי הינו אישי עבור כל אדם :

מדיטציה, תנועה של ריקוד, ציור, שירה אינטואיטיבית, כתיבה אינטואיטיבית, או כל סוג של הרפיה שתסייע לאדם לשחרר רגשות גדושים אלו. זוהי למעשה עבודה משותפת של השמאן ושל המטופל שמטרתה ליצור אצל האדם נוכחות מלאה בחייו על מנת שיחוש את עצמו וייתן ביטוי לכל הצבעים והגוונים שלו.

__________________________________________________________________

 

 

22/10/18

על תחושת הריק שקיימת בתוכנו

תחושת "הריק" יוצרת אצל האדם ניתוק בין הרוח והאדמה שבתוכנו, בתקופת הריק האדם לא יונק מהרוח ולא זורע באדמה, הוא תלוש מהכאן ועכשיו ומהנוכחות שקיימת בתוכו, כאשר האדם חש ריק, רסיסי האור מתפזרים ביקום, הוא משעמם בעיני רוחו, כי האדמה שבתוכו לא מזינה אותו.

למה זה קורה?

תחושת הריק נוצרת מדי פעם אצל כולנו, כאשר מתרחש מעבר בין הישן לחדש לתעלת הלידה, לכאורה אנו חשים תחושת מוות, למעשה זאת תקופה מאוד אינטנסיבית מבחינה רגשית פנימית, אך מכיוון שהאדם אינו מקשיב למסרים שבאים מתוכו ומזניח את ההקשבה לעצמו, נוצר ניתוק בין הרוח לאדמה. החיבור בין הרוח לאדמה חשוב לנוכחות שלנו בתוך חיינו, הניתוק נוצר מחוסר אש ועודף מים שמשתוללים בתוכנו. (בתקופה זו יכול להיווצר גם עודף אש, המוביל לביקורת עצמית ולתסכול וכעס פנימיים.) תקופה זאת של תחושת ריק יכולה להיות גם תקופה של גילוי עצמי, אם נסכים להכיר ולהכיל חלקים נוספים שקיימים בתוכנו.

הבדידות עלולה להציף אותנו, אם ניקח אותה למקום טוב שמחבר אותנו למקור היצירה שלנו, כדי להגיע לכדי לידה פנימית מחודשת. בזמן זה יש ליצור התבוננות פנימית תוך הכלה ואהבה עצמית, להתמקד בעשייה פשוטה ובמטלות היום יום כדי להישאר בתנועה ובחיבור לאדמה:

תחזוקת הבית, קניות ,בישול של אוכל מאוזן, תשלומים ובירוקרטיה של הניירת, מתוך הקשבה פשוטה לצרכים של אותו יום. בתקופה זו יש להרפות מן העבר ולשחרר את המחשבות על העתיד, לחיות את היום יום בלי ציפיות. זהו שלב עמוק מאוד, הדורש הקשבה עמוקה והבנה של התהליך.

בעבודתי כמרפאה שמאנית, אני משקפת לאנשים בתקופת הריק, את תקופת המוות הזו ומאפשרת להם להיות שם. אני מדריכה אותם לזהות ולשחרר את העבר והעתיד ולהתמקד בפשטות של העשייה. בשלב הזה אני לא מנסה לרפא את רסיסי אור הנשמה, אלא מחזקת את הגופים האנרגטיים והאלקטרומגנטים, כדי ליצור חיבור מחודש בין הגוף המנטלי לגוף הרגשי והרוחני. אני מאפשרת לאדם להיות הרחם העצמי שיאפשר לשינוי שמתחולל בתוכו, עד שאותו שינוי ירצה לצאת דרך תעלת הלידה. __________________________________________________________________

 

 

23/09/18

 

עבודת השמאן: הסרת רגשות מכושפים

מנקודת מבטו של השמאן, האדם הוא שדה אלקטרומגנטי וכל האברים בגופו בנויים מרסיסי אור. השדה שלנו מקרין תדרי מגנטיות וכך גם רגשותינו. השדה האנרגטי הינו קולטן של הסביבה ובאמצעותו אנו חשים את הסביבה שלנו ואת האדם שעומד מולנו. כאשר נוצר בתוכנו רגש שעולה על גדותיו, נוצר קיבעון והזרימה שלנו נעצרת. הקיבעון משפיע על מחשבותינו, יוצר רגשות ירודים ואף יכול לפגוע באיברים ובתאי הגוף וליצור חסימה תודעתית ופיזית.

מכיוון שאנו מושפעים מהשדות האנרגטיים של האנשים שאנו פוגשים ומהסביבה שבה אנו נמצאים, רגשות שעולים על גדותיהם, שאני מכנה אותם "רגשות מכושפים", יכולים ליצור חסימה גם אצל בעל הרגש וגם אצל האדם שאליו מוקרן הרגש. חסימה הדדית מסוג זה נוצרת, כאשר אנו מפתחים אובססיה כלפי אדם מסוים, מתעסקים בו, חושבים בו ולא נותנים לו ולנו מנוח.

בעבודה שלי כשמאנית, אני רואה את השדה אנרגטי בצורת רשת של קורים ובעזרתה אני מזהה את חסימת התדר שנראית כהתגבשות או כקרעים בתוך הרשת. לאחר שאני מזהה איזה "רגשות מכושפים" שמופנים כלפי אדם אחר עוצרים את הזרימה אני מבקשת מהאדם שעומד מולי אישור לריפוי, מתחילה להזרים את אור הנשמה שלו לתוך הקורים ומאחה את הקרע. ההסכמה של האדם לריפוי היא חיונית וכמו כן חשוב לזכור, שאני מניעה את התהליך עבור האדם ברוח אך לוקח זמן עד שהריפוי מחלחל באדמה ומשנה את רגשותיו, מחשבותיו ופעולותיו של האדם. כמו כן על פני האדמה, האדם צריך להיות אקטיבי ולסייע לעצמו בריפוי.

אתן כאן דוגמא מעבודתי עם אדם שחווה פרידה מזוגיות: האדם שנפרד מבן/בת זוגו מספר שמחשבותיו נודדות באופן אובססיבי לעבר או לבן/בת הזוג הקודם. מחשבות אלה יוצרות "רגש מכושף," מפריעות לאדם להמשיך הלאה ויוצרות חסימה לא מודעת גם אצל בן/בת הזוג שאליו/ה משודר הרגש האובססיבי.

בעבודה שלי אני יוצרת הפרדת קורים ברגשות הגדושים בין השניים, כדי לאפשר זרימה והמשכיות עבור שניהם, מחברת את האדם לרסיסי אור הנשמה שלו ומחזירה לו את רסיסי אור הנשמה שהוא איבד בתהליך. אני מחברת את האדם לעוצמה הפנימית שלו, מתוך חיזוק האמונה שלו שהוא יכול להמשיך לחיות בלי האדם השני. כאשר אני פוגשת אדם שחווה "רגש מכושף" בגלל אדם יקר שנפטר ונעלם מחייו, אני מזהה את הקורים שנחסמו, עקב הצער הרגשי והמחשבות האובססיביות, יוצרת הפרדת קורים ומחזירה את רסיסי אור הנדמה, של האדם החי לגופו הפיזי והאנרגטי.

תהליך זה גם משחרר את האדם הנפטר, על מנת שיוכל לעבור הלאה למישורים אחרים, וכך האדם שעל הארץ, יכול להתחיל תהליך פנימי שיוביל אותו לפרידה מכפייה רגשית ומחשבתית.

__________________________________________________________________

 

 

16/08/10

 

רגשות הם כלי התקשורת בין הנפש לעולם החיצון,

אך כאשר רגשות יוצאים מאיזון, "גולשים" או "בוערים" הם יוצרים חסימה רגשית בתוך התודעה שלנו.  תחושת חסימה היא תחושה של אין מוצא, תחושה של "כישוף" שאין לי שליטה עליו. כישוף זה יוצר בעצם דחיסות רגשית וערפול בתחושת המציאות. הכישוף יכול להיווצר מרגשות שנדחקו לפינות של התת מודע, טראומות, או מצבים שאנו לא יכולים לקבל, להכיל או להשלים איתם.

אדם הנתון ב"כישוף רגשי " מנותק מרגשותיו, אינו מחובר לסביבה וסובל מחוסר נוכחות, מאובדן המצפן הרגשי הפנימי שלו וכתוצאה מכך הוא אינו שולט במעשים ובתגובות שלו. במצב זה האדם חש שהוא נתון בטירוף רגשי פנימי ופעמים תכופות הוא אומר לעצמי:

"זה לא אני, משהו השתלט עלי, הרגש הוצף וכך גם בהתאם, ההתנהגות יוצאת משליטה."

לעיתים נוצרים "רגשות מכושפים" בין בני אנשים מאוהבים. ההתאהבות יוצרת טירוף רגשי של תשוקה בוערת וצורך בשליטה על האחר. האדם המאוהב, ירגיש צורך לשלוט על האחר וכתוצאה מכך יתנהג בצורה שאינה אופיינית לו וירגיש שאינו מכיר את עצמו. ה"כישוף הרגשי" של האוהב יכול להוביל לרגשות של קנאה, כעס מוגבר,רצון לשלוט, התנהגות אובססיבית ומוטרפת מול האדם האחר.

המאוהב מרגיש שהוא מוכן להקריב הכל כדי לקבל טיפה מאהבת האחר ואין אופציה אחרת למציאות מלבד מה שהוא רוצה. ה"כישוף הרגשי" משתלט על המחשבות, והאוהב לא מפסיק לחשוב על מושא אהבתו, מאבד את המרכז הפנימי שלו ומתנתק מהעולם החיצון. גם במערכות יחסים בין הורים וילדים, עשויה להיווצר גלישה רגשית שגורמת להתנהגות בלתי צפויה שעשויה להוביל גם לאלימות בכל הרבדים. כשהורה מנסה לשלוט בהתנהגות של ילדו משום שהוא חושב שהוא יודע מה היא הדרך הטובה עבורו ואינו מתחשב בבחירה החופשית של הילד, נוצר טירוף רגשי ונוצרת אצל ההורה אובססיה רגשית, מחשבתית והתנהגותית מול הילד. גם אצל הילד יכולים להיווצר "רגשות מכושפים״ מול ההורה, כאשר הוא מאמין שההורה מחויב לתת לו את כל מה שהוא זקוק לו כל הזמן, כך נוצר מעגל של "כישוף רגשי", בו שני הצדדים שבויים בהתנהגות אובססיבית ואינם יודעים איך לשבור את המעגל.

חרדה היא רגש "גולש" הנוצר כאשר האדם מרגיש שהמציאות גדולה עליו והוא אינו יכול להתמודד אתה ולהכיל אותה. כתוצאה מכך נוצר עומס רגשי היוצר חרדה פנימית והאדם החרד חש שהוא שבוי ב"כישוף של רגשות" הוא מרגיש שלא ניתן לשנות את המצב ואין אפשרות ליצור מציאות אחרת ולכן הוא אינו מאמין בשינוי, נאחז במוכר ובידוע, נשאר בסביבה הקרובה והמוכרת ופוחד ליצור חיים חדשים. על מנת לשבור "רגש מכושף" יש ליצור מעגל הפוך המייצר דפוס התנהגות שונה לאותו אירוע.

לשם כך, האדם צריך להיות מודע ל"רגש המכושף" להתבונן בו, להכיר אותו, ולהיות בקשר עם אותם רגשות שצפים בו, כעס, קנאה, שנאה, רצון לנקום, בלבול , צער, כאב, זעם רגשי אשם , בדידות , פחד. כדי לשבור "רגש מכושף" יש להסכים ליצור שינוי בחיים: מדובר בעבודה עמוקה ובהסכמה לפגוש את עצמי בעומק, להכיר בעובדה שאני נמצא/ת תחת מעגל כישוף חסר שליטה, להיכנע למצב ומתוך הכניעה ליצור מציאות חדשה.

הריפוי של הכישוף הרגשי מתחיל כשנוצרת הבחנה מהו הרגש שיצר את הכישוף, אני בודקת את החוטים העדינים והתדרים שיצרו את הרגש, האם יש כורים וחוטים קשורים שיש להפריד אותם בעזרת הפרדה והחזרה של רסיסי נשמה, טכניקה של רפואת השמאן.

__________________________________________________________________

 

 

29/7/18

 

"חיבור לתדר ההוויה של אמונה"

האמונה היא רגש שנוצר בתוכנו, המכיל בתוכו כוח עוצמתי המחבר אותנו לעצמנו ומאפשר לנו לברוא את חיינו.

אמונה וצרת מתוך היחסים ביני לבין עצמי: האם אני מאפשר/ת לעצמי להרגיש את עצמי?

האם אני יוצר/ת בתוכי מקום שבו אני מכיל/ה את עצמי?

האם אני מאמין/נה לקול שמדריך אותי ?

האם אני יודע/ת להעניק לעצמי את הצרכים החיוניים לי?

הקשבה לעצמנו ו'אפשור עצמי' הם התהליכים הרגשיים הבונים בתוכנו את הגשר לאמונה בעצמנו.

כאשר עולה בי רגש, כעס, אהבה או כל רגש שהוא, עלי לתת לו מקום, עלי להביט בו ולא להדחיק אותו. הדחקת רגש יוצרת חוסר אמונה במה שאני מרגיש/ה ומרחיקה אותי מעצמי.

כיצד רגש האמונה יוצר את מציאות חיי?

האמונה ביכולת ההצלחה שלי היא תדר שבו אני רואה את עצמי מגשימה את עצמי וכך נוצר חיבור לחזון שלי וגשר אל העתיד. הגשר המחבר בין זמן ההווה והחזון הוא תדר האמונה, תדר רגשי המאפשר לחזון להתקיים. לעיתים אנו מרגישים שאנו לא מתקדמים לפי הצפייה שלנו, כאן עלינו להפעיל שוב את תדר האמונה בחזון.

היכולת להחזיק את האמונה בחזון, המחברת אותנו לתדר אנרגטי של עתיד:

אנו מושכים אנרגיה של עתיד ומנסים להחזיק בה. אולם יחד עם זאת, יש לדעת להרפות ולשחרר את השליטה, כדי לאפשר לחזון שלי להתקיים בדרכו ולא רק בעיניי רוחי. האמונה באה לידי ביטוי ביצירת החזון, ביצירה שלי ובסופו של דבר בהרפיה המאפשרת לתדר העתיד לייצר את החזון .

האמונה בבני אדם סביבנו נבנית מכמה רבדים:

השאלה המרכזית היא כמה אני מאמין/נה בעצמי על מנת לתת אמון באדם אחר. האמונה בי מאפשרת לי לזהות דרך החוש השישי שלי את האופציה להאמין באדם אחר, האדם שמולי משקף לי את אותם דפוסים שקיימים בי וזה מאפשר לי לתת בו אמון. אמונה באחר הינה הרגשה שאני נותנת לה מקום בתוכי וגם אם נוצרת אכזבה, אני יודע/ת להחזיר את האמונה באפשרות להאמין באדם אחר. זאת משום שלא ניתן להחזיק רגשות לאורך זמן. חשוב להבין שרגשות הם תדרים שחיים וזורמים דרכנו וכך גם האמונה, רגש שנע ומגיב על פי המציאות. תמיד קיימת אפשרות שייווצר משבר של אכזבה שיפגום באמון שלי באדם מסוים ואז עלי להתחבר שוב פנימה ולברר האם אני יכול/ה לתת אמון מחודש באדם?

 

אמונה באלוהות

האמונה באלוהות שמחוצה לי, זהו תדר אנרגטי שאנו מושכים כדי לברוא וליצור את עצמינו. האמונה באלוהות עוזרת לנו להרפות ולשחרר שליטה, מתוך הבנה שלא הכל מתנהל בדרכנו. כאשר אנו מעצימים את האמונה שלנו בעצמנו אנו מבינים שאנו חלק מהאלוהות וכך אנו יוצרים איזון בין האמונה בעצמנו, לבין התלות שלנו באלוהות החיצונית לנו ונוצרת שותפות מאוזנת ביננו לבין האלוהות.

__________________________________________________________________

 

3/7/18

 

יצירת מציאות בעזרת תדר הרגש והמחשבה

יצירת מציאות היא הוויה שאנו בוראים בעזרת כוונת ותשוקת הלב שמחוברת לרצון המוח. תדרי הרגש והמחשבה הם מגנט ליצירת מציאות פיזית, בחומר. התדר החזק והמשפיע ביניהם הוא של הרגש, הוא זה שמייצר כוח כבידה המאפשר לנשמה להרגיש עצמה בתוך הגוף. הרגש הוא מצפן פנימי שמדייק את מה שנכון עבורי בכמות או בזמן.

הרגש מחובר ישירות אל הלב ומשדר את התשוקות והאכזבות שליבנו מכיל. המציאות קולטת את התדר ויוצרת הלימה בין הפנים לחוץ ובהתאם לכך נוצרת המציאות שלנו.

אכזבה רגשית נוצרת כשאדם מרגיש שהמציאות אינה מגיבה לצרכיו, אולם האמת היא שבמקרה זה,  האדם הוא זה שלא רואה את הצרכים של עצמו, הוא זה שיוצר בתוכו כעס, תסכול, רגשות אשם, ביקורת פנימית, דחייה עצמית, בדידות, תחושת קורבן, שנאה או מירמור. רגשות מסוג זה, מייצרים מציאות בה האדם משדר תדר נמוך של משיכה מגנטית ומשום כך הוא חווה צמצום עצמי בחייו.

לעומת זאת, רגש של תשוקה מכיל חיבור לתדר החיים ויוצר באדם רצון לברוא ולייצר בשמחה גדולה, כך נוצר תדר של לב פתוח לקבלה, שבזכותו נוצרות אפשרויות טובות ומדויקות עבור האדם. הרגש מייצר כבידה שמאפשרת לנשמה בגוף להרגיש את עצמה.

תדר המחשבה מחובר לרצון ומכיל בתוכו צד אופטימי וצד פסימי ביחס למציאות. העוצמה המגנטית של המחשבה נמוכה מזו של הרגש משום שהמוח עסוק במחשבות והסחות דעת וכמו כן רסיסי רגש המתערבבים בתדר המחשבה ומפריעים לאדם לדעת מה מדויק עבורו. כדי לייצר מציאות, הצליל של תדר הרגש ותדר המחשבה, צריכים להשתלב בהרמוניה שמייצרת מגנטיות חזקה שיכולה ליצור מציאות.

לדוגמא:

כדי ליצור זוגיות, אדם צריך לבחון את מערכת היחסים הפנימית שלו עם עצמו ועם רגשותיו. האדם מושך זוגיות לחייו בהתאם לאופן שבו הוא מכיל ומקבל את עצמו. המציאות החיצונית משקפת לאדם את רגשותיו הפנימיים. אדם המרגיש רגשות לא נעימים כלפי עצמו, ימשוך בן או בת זוג שישקפו לו את הרגש הזה. אדם שרוצה זוגיות, אך מרגיש שאינו ראוי לזוגיות לא ימשוך לחייו זוגיות ארוכת טווח. אדם שרוצה זוגיות בראש אך פוחד ממנה ברגש, לא ימשוך זוגיות לחייו, משום שרגש הוא הקובע והפחד לא מאפשר לו ליצור אינטימיות.

גם אדם שרוצה זוגיות אך חש שאינו מספיק 'גברי' או 'נשי' דוחה למעשה את הזוגיות שאותה הוא מחפש. זוגיות מתאפשרת רק בזמן שבו האדם נמצא בזוגיות עם עצמו, אוהב את עצמו וחש את צרכיו.

__________________________________________________________________

 

28/6/18

 

לפי הראייה השמאנית של התורה השבטית, רסיסי הנשמה מתפתחים בגוף האדם באופן הדרגתי.

בזמן הלידה, הנשמה מתעברת בגוף וחלק מרסיסי אור הנשמה יורדים לתוך הגוף הפיסי. הגוף הפיזי אינו יכול להכיל את כל רסיסי האור של הנשמה בבת אחת ומשום כך הם נכנסים לגוף באופן הדרגתי, עם התפתחות הגוף הפיזי והתחזקות כוח הכבידה שלו .

ככל שהכבידה חזקה יותר כך יורדים לתוכנו יותר רסיסי אור נשמה וכאשר אור הנשמה נוכח בגוף האדם, האדם נינוח יותר בתוך גופו, נזכר במה שהבטיח לעצמו לקיים על פני האדמה,פועל מתוך מיקוד וידיעה פנימית של ייעודו ודואג להימצא במקום בו הוא מרגיש הערכה ואהבה עצמית.

שלבי התפתחות הנשמה בגוף הפיזי :

כאשר הנשמה יורדת אל הגוף והתינוק נולד, הנשמה עוברת בתעלות המוות של הרוח בדרך לאדמה ומתנתקת מהאין סוף, הניתוק הזה יוצר את התינוק. הנשמה נולדת בגוף תינוק ויוצרת חיים מחודשים. מעבר זה כרוך בזיכרון כואב לנשמה: היא נפרדת מהאין סוף ומחפשת שייכות לסביבה החדשה. בכל שלב משלבי הגדילה של התינוק יורדים לתוך גופו רסיסי אור נשמה נוספים.

במקרים מיוחדים, כאשר הנשמה בוחרת לעבור שיעור מסוים, נחסמת ירידה של רסיסי אור מסוימים וכתוצאה מכך עשוי להיווצר עיכוב בהתפתחות הגוף. יש מספר נקודות זמן שבהן נפתח השער לרסיסי אור הנשמה:

שנות הינקות מגיל 0 עד 3:

בשנים אלה יורדת מסה עצומה של רסיסי אור ואלה שנים של התפתחות מאוד מהירה.

גיל 4  עד 7 :

בגילאים אלה רסיסי אור הנשמה יורדים בקצב המותאם למצב הרגשי של הילד.

בין גיל 7 וגיל 9:

החוויות של הנשמה מתרחבת ושער חשוב נוסף נפתח לבנות בגיל 12 ולבנים בגיל 13 :

דרך שער זה יורדים רסיסי האור של מהות הנשמה והם אלה היוצרים את הזהות של נפש האדם. אנו קוראים לזה גיל התבגרות, משום שבשלב זה יורדת מסה כבדה של רסיסי אור נשמה אל הגוף הפיסי והאדם הצעיר צריך ליצור איזון פנימי מחודש ולגבש את זהותו על פני האדמה.

תהליך זה נמשך עד גיל 19 או 20 ובתקופה חשובה זו הנער או הנערה יוצרים את עצמם מחדש. עד גיל 20 הנשמה מקבלת את המסה המרכזית של רסיסי אור הנשמה שלה ועד גיל זה היא מחליטה אם להמשיך את המסע שלך על פני האדמה ואם המסלול שנבחר עבורה בחיים אלה הוא מדויק. בגיל 20  האדם יוצר ניתוק רוחני מאביו ואמו ויוצא אל מסע של עצמו. לאחר גיל 20 האדם יכול ליצור חיבורים נוספים לרסיסי אור נשמה, באמצעות התפתחות רגשית, הרפיה והתבוננות פנימית עמוקה, המאפשרות מפגש בין נפש האדם לנשמה שלו. בשלב זה, האדם צריך ליצור מפגש יזום בין הנפש לנשמה, כדי לאפשר לנשמה להתפתח ולמשוך רסיסי אור נוספים לגוף הפיזי.

זוהי ההתפתחות וההתרחבות של תודעת ה"אני".

__________________________________________________________________

 

17/6/18

 

בין האנושי לאלוהי

"הגשר" לתקשורת בין קול הנשמה לקול הנפש מאפשר לנו להרגיש ולדייק את הצרכים הנכונים עבורינו. זהו מפגש בין האלוהי שבי, הנשמה, לבין האנושי שבי, הנפש.

החיבור יוצר נוכחות במציאות שלי.

קול הלב הוא קול הנשמה, הקול שמדריך אותי ועלינו ללמוד לזהות אותו בתוכנו. קול הנפש הוא המחשבות שלנו שיוצרות בלבול בהקשבה ללב שלנו. המוח שיוצר שיפוטיות ויודע להביא לנו עובדות וסיבות של ״למה לא״...

החיבור בין המוח ללב הוא תהליך חשוב במיוחד ביצירת בהירות פנימית.

כך נרפה מהדחייה הפנימית של קול הלב, אחרת נרגיש שאנו יוצאים נגדינו במקום בעדינו.

 

__________________________________________________________________

 

14/06/18

 

"התרחבות התקשורת הפנימית"

תקשורת פנימית היא שיח ער עם הקול הקיים בתוכי, שאני מכנה אותו 'קול הלב', 'קול הנשמה' 'קול ההוויה שבי'. קול זה מאפשר לי לדעת במדויק מה נכון עבורי בכל רגע ורגע.

התקשורת הפנימית קיימת בנו מהרגע בו נולד חיבור בין נשמה לגוף, באותו רגע נוצר שדה תקשורתי רחב עם כל חלקיקי הנשמה שלנו ועם חלקיקי האנרגיה של כל מה שנמצא סביבנו. בעקבות תהליכים שונים שאנו חווים על פני האדמה, עלולה להיווצר חסימה רגשית ובעקבותיה שכחה של יכולת טבעית זו שהייתה קיימת בנו מאז ומתמיד.

לתקשורת הפנימית עם עצמי יש מספר רבדים:

*תקשור באמצעות הקול הפנימי עם הרגשות שלי, מחשבותיי ועם הצרכים המדויקים עבורי.

על מנת הרחיב את התקשורת הפנימית הזאת, נדרשת עבודה עמוקה של האדם עם עצמו. עבודה זו כוללת הרפיה והסכמה להתבונן פנימה, לשחרר את פצעי העבר וליצור תהליכי ריפוי בין הנפש לגוף. בסיומו של תהליך כזה, נוצר ערוץ תקשור פנימי ביני לבין חלקיקי האור שבתוכי, וכך מתרחבת היכולת שלי לקרוא את הסביבה, ומתאפשרת לי בחירה ברורה בין מה שנכון או לא נכון עבורי בכל רגע נתון.

*תקשור ביני לבין העולם החיצון, בין אם מדובר באנשים אחרים או בעלי חיים ובין אם מדובר בחומרים הדחוסים אשר נראה לנו שאינם בתנועה, אולם גם הם מכילים בתוכם תדר אנרגטי - כאשר יכולת התקשור שלי מתרחבת, ההוויה שלי יכולה לתקשר עם כל דבר סביבי ולהרגיש עם איזה חומרים נכון לי להיות בקשר:

עם מי נכון לי להיות ?

באיזה מילים לבחור?

איזה מזון מתאים לגופי ולנפשי?

איזה בגד ללבוש ( סוג חומר וצבע) ?

ואפילו איזה סוג של מחשב או פלפון נכון לי לרכוש (מעבר לשיקול כלכלי) ?

*תקשור עבור אדם אחר

היכולת לתקשר עבור אדם אחר היא יכולת בסיסית הקיימת אצל כולנו. כאשר אנו מתפתחים ומגיעים לתדר גבוה, אנו יכולים לראות את האחר שעומד מולנו ולדעת מה הם הצרכים המדויקים עבורו. יש להשתמש בתדר זה בחכמה ובאהבה גדולה, כדי לאפשר לאדם שעומד מולנו לקבל את עצמו לשם כך עלינו להכיל אותו ולסייע לו ליצור שינוי בתוכו.

תקשור עבור אדם אחר מחולקת למספר סוגים:

יכולת לראות החסימה ודפוס התנהגות שיוצר חסימה אצל האדם.

יכולת לראות את הטראומה שמעכבת התפתחות.

יכולת לראות את העיכוב שנוצר אצל האדם עקב גודש רגשי.

יכולת לתת הכוונה ויעוץ .

יכולת לראות את הנולד עבור האדם.

ערוץ התקשור הפנימי הוא ערוץ חיוני לחיים שלנו על פני האדמה. ככל שנהיה מחוברים יותר לקשר הפנימי עם עצמנו כך מתנהל מתוך הרמוניה ואהבה לכל מה ומי שנפגש בדרכנו וכמו כן נוכל לעבד בצורה מהירה יותר גם את המקרים הפחות נעימים.

כאשר הקול הפנימי מדריך אותי, אני מרגישה את עצמי בנוכחות מלאה ולעולם איני לבד- " אני אחד איתי ועם היקום שקיים בתוכי"

__________________________________________________________________

 

10/6/18

 

צל הכפייתיות

הזיכרון הנשמתי מחבר את הנשמה לכל היכולות שלה.

כאשר הנשמה נכנסת לתוך הגוף הפיזי, האדם שוכח את הפוטנציאל שנשמתו רוצה להזריח בעולם, השיכחה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות רגשית כפייתית המשפיעה על התנהגות האדם ועל יחסו לסביבה. השיכחה גורמת לאדם להתרחק מעצמו וממהותו וכך נוצר חלל בין האדם לבין רגשותיו. כדי למלא את החלל האדם, מסיט את הפוקוס מעצמו אל הסביבה ונוצר אצלו ערבוב רגשי:

רגשותיו כבר אינם שלו,

אלא של בני האדם הסובבים אותו:

אם הם כועסים גם אני כועס/ת, אם הם עצובים גם אני עצוב/ה, אם הם שמחים גם אני שמח/ה,

רגשותיו של הזולת משפיעים על מחשבותיי ורגשותיי וכך אני מתרחק/ת מעצמי וההתנהגות שלי הופכת להתנהגות כפייתית, שניתן לכנותה גם אובססיה, או דפוס התנהגות חוזר המשחזר את הרגשות שאני סופג/ת מהסביבה.

ישנם מספר סוגים של התנהגות כפייתית:

כפייתיות רגשית:

כאשר האדם מאבד את השליטה ברגשותיו הם נצבעים בצבע אחד בלבד: אני רק כועס/ת, רק עצוב/ת, רק אפאטי/ת, רק מקנא/ה או רק מרגיש/ה קורבן. בבסיסה של כל כפייתיות רגשית, מקננת חרדה פנימית, הנוצרת בעקבות תקיעות רגשית שהאדם אינו מצליח לתת לה פשר ולזהות אותה.

כפייתיות מחשבתית :

כפייתיות מסוג זה, באה לידי ביטוי במחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן ומשחזרות עצמן ללא הפסקה. האדם יכול לשקוע במחשבות שליליות על עצמו בביקורת עצמית מופרזת, בעיסוק אובססיבי במה שמישהו אחר חושב עליו או במה שמישהו אחר עשה לו, או בפחד חסר הגיון מסכנות שעלולות להתרחש.

כפייתיות חומרית:

כפייתיות מסג זה באה לידי ביטוי, כאשר האדם יוצר תלות כפייתיות בדברים חיצוניים: מזון , מחשב, טלפון נייד, ביגוד, הימורים, אלכוהול, נסיעות לחו"ל, סיגריות, ספורט או סמים וכל דבר שמשכיח ומשקיט את רגשותיו. כפייתיות חומרית יוצרת התנהגות אובססיבית שמעכבת את ההתפתחות של האדם ואת החיבור שלו למהותו.

כדי להחזיר לעצמו את הכוח, על האדם לזהות את הכפייתיות, לעצור, לזהות את הרגש המודחק שרוצה לקבל ביטוי, לסלוח לעצמו על ההדחקה, לתת למקום ומרחב לאותו רגש מודחק, ולהתחיל תהליך מודע של יצירת מציאות רגשית אחרת.

__________________________________________________________________

 

28/5/18 ֿ

 

"הערכה עצמית" של נפש האדם -

תהליך התפתחות נפש האדם קשורה לתהליך ההתרחבות התודעתית שמאפשרת לנו להכיר את האיכויות שלנו ולהעריך אותן. ברגע שהנשמה מתעברת בגוף האדם, היא שוכחת את האיכויות שלה והשכחה מאפשרת לנפש האדם לגלות אותן מחדש על האדמה באמצעות התנסויות. באופן פרדוקסאלי תהליך הגילוי נעשה דווקא דרך חוויות ריגשיות שגורמות לנו לתחושת צמצום. אדם יכול להרגיש דחוי, ותחושת הדחיה יוצרת רגשות קשים ככעס, תסכול וסבל הבא לידי ביטוי במשפטי דחיה שאנו מפנים כלפי עצמנו:

אני לא שווה כלום, אני לא אהוב/ה, לא רואים אותי, אחרים טובים יותר ממני, אין סיבה לקיום שלי, אני לא סובל/ת את עצמי ועוד...

ברגעים מסוג זה מומלץ לעצור ולהתבונן פנימה ולהבין שהדחייה החיצונית, משקפת את הדחייה הפנימית שלנו את עצמנו. אנו לא מקבלים את האיכויות שלנו ומנסים לרצות את הסביבה כדי לקבל אישור לקיומנו, ברגע שאנו מבינים זאת אנו יכולים לייצר נקודת מבט חדשה על עצמנו ועל סיבת הדחייה:

אולי מחכה לי משהו טוב יותר?

אולי עוד לא הגיע הזמן שלי ?

אני סומך/ת על האלוהות שמכוונת הכל לטובתי אני משחרר/ת את השליטה ומתמסר/ת למה שקורה שהוא מעבר להבנתי. ברגע שאנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו ללא צורך באישור חיצוני, מתחילה להיווצר התרחבות פנימית שמאפשר לתדר של קבלה פנימית ושמחה לעבור דרכנו, להתחבר לנוכחות ולעוצמה פנימית שלנו ולגלות בעצמנו איכות חדשה:

יש לי יכולת ליצור שינוי ברגש ולהתחבר לעצמי ללא תנאי, יש לי יכולת להרפות ולשחרר, אני שווה בעיני עצמי, אני אוהב/ת אותי הבריאה אוהבת אותי, אני יפה אני חכם/ה, אני מוכשר/ת אני מוצלח/ת, אני מצחיק/ה אני מקבל/ת אותי ועוד ..

ברגע שאנו מתחברים לאיכות זו, אנו עולים לתדר ההודיה על מה שיש בחיינו, אנו מכירים ביכולת שלנו לעשות דברים בצורה הטובה ביותר עבורנו ולייצר סיפוק עצמי. רגשות אלה יוצרים ביטחון עצמי, אמונה ביכולת והעשייה שלנו, הערכה לדרך שבחרנו ללכת בה והכרה בכוחות הנפש שלנו.

גדלות הנפש מאפשרת לאדם ללמוד את האיכות שקיימת בו וליצור מערכת פנימית רגשית של הערכה עצמית של האיכויות הקיימות בנו, המאפשרת לנו להמשיך לפעול בעולם ולגלות את עצמנו דרך ההתנסות.

__________________________________________________________________

 

 

13/5/18

 

"יצירה היא האורגזמה של היקום"

היקום נוצר כאשר מולקולות הצטברו יחד לדחיסות ונוצר מפץ יקומי.

מאותו רגע, נמצא היקום בתקשורת תמידית, עם כל החלקים שבו ותנועת החלקים יוצרת תדר של מפצי יצירה. מפצי יצירה הם למעשה ה'אורגזמה של היקום'. כמו היקום, כך גם אנו נמצאים בתנועה וחווים התרחבות של התודעה, החושים ו'אורגזמות' של פריצות דרך. פריצות אלה נוצרות בעקבות הצטברות של רגשות, מידע ואירועים, היוצרים מפץ פנימי שיוצר תובנה שמובילה לפריצה. הפריצה עצמה היא מעין ״אורגזמה יקומית״ ומקבילה לה.

מתי זה קורה?

המערכת החושית שלנו פעילה כל הזמן ופועלת בסנכרון עם המערכת הרגשית.

החושים יכולים להעלות בנו זיכרונות ואלה יוצרים ריגוש פנימי רגשי. דרך הרפיה עולה מידע נוסף מתת המודע ונוצר מפץ רגשי המוביל לתובנה על עצמנו. לפתע אנו מבינים למה אנו מתנהגים או מגיבים בצורה מסוימת, בעקבות תובנה זו אנו יכולים לשנות את דפוסי הפעולה והתגובה שלנו.

כל ״אורגזמה יקומית״ יוצרת שינוי.

עומס החיים והדחיסות אותה אנו חווים משום שגופנו עשוי מחומר, גורמים לנו להתעלם מהתובנות הפנימיות והפריצות שלנו ולעיתים גם כשאנו מבחינים בהן אנו לא מייחסים להן חשיבות. אנו מתרגשים מרכישה של בגד, תכשיט או כל דבר שנותן לנו סיפוק זמני, לעומת זאת, כאשר אנו חווים תובנה אנו מפחיתים מערכה.

אם נתחיל להיות מודעים לרגעי הפריצה שבהם התודעה מתרחבת עקב מפץ של ידע ותובנות, נרגיש גם אנחנו את ה״אורגזמה של היקום״. חשוב לתת לרגעים האלה קול ומקום בתוכנו כדי לאפשר לתדר האהבה והשמחה לזרום דרכנו ולחולל שינוי.

אתן לתהליך זה דוגמא מתחום הזוגיות:

אישה אחת מוותרת כל הזמן על צרכיה ורצונותיה למען האחר ומוצאת עצמה פעמים רבות מובלת בקשר למקומות שאינם לרצונה.

לאחר עבודה פנימית של מודעות והתרחבות, היא מקבלת תובנה שאת הרגל הוויתור על רצונותיה רכשה כבר מאמה בשלב ההיריון:

האם לא רצתה להמשיך ללדת, אך האב התעקש והיא כופפה עצמה לרצונו.

האם העבירה כורח זה לבתה כבר ברחם וכתוצאה מכך מצאה הבת את עצמה מובלת ולא מובילה בזוגיות שלה, עד שעשתה עבודת מודעות ובעקבותיה זכתה ל”אורגזמה היקומית” שהובילה אותה להתפתחות ולהתפכחות של הנשמה. הנפש הבינה את מקור הכניעה שלה בפני בן הזוג.

ואולם לא מספיק להגיע לתובנה, יש לתת זמן ומקום לרגע הפריצה, לחוש את ״האורגזמה היקומית״, להרגיש ולחגוג את התובנה בשמחה וכך להתחיל ולשנות את הדפוס הפנימי, להשמיע את רצונותיו של האני!

__________________________________________________________________

 

 

29/4/18

 

פצע הנטישה של הנשמה

זיכרון האחדות בין האלוהות לנשמה יוצר תחושת נטישה בזמן הפרידה של הנשמה מן האלוהות והכניסה אל הגוף.

תחושת הנטישה היא זיכרון שורשי המוכר לכל בני האדם, הזיכרון הולך ומתעצם כל זמן שאנו מהלכים על האדמה ועלול לשכפל עצמו מול אנשים שאנו פוגשים במשך החיים.

על מנת ליצור ריפוי לפצע הנטישה עלינו להבין את התהליך:

זיכרון הנטישה יוצר אצלנו פחד מנטישה שבעקבותיו אנו דוחקים את הרגשות שלנו. אנו נותנים לסביבה להשפיע על רגשותינו ותוך כדי כך אנו נוטשים ודוחים את עצמנו רק כדי לקבל מהסביבה אישור לקיום של האני.

לדחייה זו מתלווים רגשות קשים כביקורת פנימית, רגשות אשם, כעס וספק תמידי המנקר בתוך הראש.

הביקורת הפנימית נוצרת מפחד נטישה תמידי

וזה מייצר אצל האני שיפוט פנימי :

אנו מלקים את עצמנו ומספרים לעצמנו

היכן אנחנו לא בסדר ומדוע 'הגיוני' שהאחר יינטוש אותנו וכך מכינים עצמנו לנטישה וודאית.

לכאורה הביקורת העצמית מסייעת לנו לשמור על עצמנו מנטישה:

אנו אומרים לעצמנו שאם נהיה בסדר עם הסביבה אז הסביבה תאהב אותנו וכך נקבל אישור על קיומנו באמצעות אדם אחר. רגשות האשם גורמים לנו לא להיות מרוצים מתוצאות מעשינו באופן תמידי, באופן תמידי, ובעקבות זאת אנו חשים החמצה של המציאות. כאשר אנו מונעים מרגשות אשם אנחנו פועלים כדי לרצות את האחרים ולתת להם תחושה טובה כדי שלא יינטשו אותנו, אך בעצם אנו נוטשים את עצמנו.

זה קורה פעמים במערכות יחסים בין הורים לילדים: ההורה מרגיש עצמו מחויב לאושר ולשמחה של הילד שלו ופועל מתוך רגשות אשם ופחד שמא הילד יינטוש אותו. מנגנון זה פעיל גם במערכות יחסים זוגיות ובין חברים.

הכעס הוא תדר עמוק שיוצר תסכול בעקבות הפער בין המציאות ובין הרצון הפנימי שלי. הכעס מייצר ביקורת משום שאנו לא מצליחים לעמוד בציפיות שלנו מעצמנו. אנו חשים שסביבה והמציאות דוחים אותנו וחושבים שאנו צריכים לעבוד קשה כדי להגשים את השאיפות שלנו.

מכיוון שהן לא מתממשות בקצב הראוי אנו מתקשים לאהוב את עצמנו ונוצר ריחוק ביננו לבין עצמנו. הכעס מוביל אותנו למצב של תסכול משום שאנו מאבדים את האמונה ביכולתנו לשנות את המצב. הספק הוא תדר שגורם לנו לפקפק בפעולותינו ולשאול עצמנו אם פעלנו נכון ואם הגבנו נכון.

אנו בוחנים את עצמנו על פי התוצאה, כאשר היא לא לרוחנו עולה בנו ספק היוצר אצלנו עייפות רגשית תמידית משום שאנו בהמתנה תמידית למציאות שתשתנה על פי הרצון שלנו. כדי לרפא את פצע הנטישה, יש ליצור קרבה רגשית באמצעות הודיה על מה שיש בנו וכל כל מה שקיים מסביבנו.

הכרת התודה מאפשרת לנו לשנות את זווית הראיה. כמו שעלינו להתבונן בפעולותינו ורגשותינו מתוך הבנה ולהסכים לסלוח לעצמנו, על כל הפעמים בהן יצרנו ריחוק מעצמנו.

עלינו להסכים לקבל עצמנו עם כל החולשות הקיימות בנו, לראות אותן כמקור לעוצמה, להקשיב לצרכים שלנו ולהקדים נתינה לעצמנו לפני שניתן לאחרים.

תהליך זה הוא תהליך עמוק החשוב לריפוי הפצע של הנטישה הרגשית.

__________________________________________________________________

 

19/4/18

 

תחושת "טוהר הנשמה"

יש בעלי זיכרון רחב ומפותח, הזוכרים את הירידה מהאם האלוהית וכואבים את הפרידה מאחדות האינסוף.

הכאב יוצר געגוע וכמיהה לתחושת 'טוהר הנשמה' והגעגוע יכול ליצור עיכוב בהתפתחות האדם על האדמה משום שאדם שרוצה רק להיות 'טהור' ולחוש רק רגשות טובים לא מאפשר לעצמו להרגיש את כלטווח הרגשות, מחשש שמא יתקלקל ויתרחק מהמקור שממנו הגיע.

אטימות ודחיקה רגשית יוצרים תסכול וכעס פנימי, אם לא יבואו לידי ביטוי ישפיע הכעס על מסלול חייו של האדם. אדם המדחיק את רגשותיו יוצר בתוכו רגשות אשם המשולבים בביקורת פנימית וספק שפוגמים באהבה העצמית שלו.

מדוע האדם רוצה להרגיש 'טהור'?

׳טוהר׳ גורם לאדם להרגיש טוב עם עצמו ועם הסביבה והוא מאמין שכך יאהבו אותו ויתנו לו אישור לזכות הקיום שלו. כך ימשיך לחוש את האחדות עם האם הגדולה ולא יכאב עוד את כאב הפרידה. משום מה נדמה לו שברגע שיסכים להכיר בכל הרגשות הקיימים בתוכו יפסיק לשדר אהבה ואז יתרחק מהאם האלוהית ויחוש נטוש.

כיצד מתרחש תהליך זה?

לעיתים האדם מביט סביבו ומרגיש שמשהו לא נכון. ברגע שיחליט להדחיק את הרגש הזה, יווצר אצלו כעס על הסיטואציה, אם הכעס לא יבוא לידי ביטוי, תיווצר אצל וביקורת פנימית חריפה על עצם קיומו של הכעס ואל הביקורת תתלווה תחושת אשמה. הכעס יהפוך לתסכול פנימי ולאורך זמן יהפוך להרגל שהאדם לא ידע כיצד להיגמל ממנו. כתוצאה מכך הוא עלול לסבול או אפילו להגיע לדיכאון לא מודע. מצב זה נוצר מכך שהאדם לא רוצה לחיות על האדמה, ואינו מוכן 'להתלכלך בבוץ' הרגשי.

אולם האדם מוכרח לשבור מעגל זה, ולתת ביטוי לכל רגש שבתוכו, אחרת מצבו יכול להתדרדר עד לכדי פגיעה בגוף הפיזי ואפילו לפציעה בנשמה. כדי לצאת מהמעגל הזה האדם צריך להתבונן פנימה מתוך מודעות עמוקה ולהסכים להתקלקל ולהתלכלך בבוץ הרגשי באדמה. לאפשר לעצמו סביבה שבה יוכל להביא עצמו לידי ביטוי ולתת לרגשותיו ביטוי, ללא פחד מדחייה או נטישה. על האדם להגיע להסכמה פנימית להפסיק להתגעגע לאם האלוהית, כל עוד הוא נמצא בגוף עליו להסכים לחיות באדמה מתוך נוכחות מלאה.

לזכור שלמעשה יש כאן משחק רגשי מתעתע של הנשמה: כאשר היא על האדמה היא מתגעגעת לאם האלוהית וכאשר היא בעולם הנשמות היא מתגעגעת לגוף הפיזי.

אם האדם יסכים לשבור את הסכם הגעגוע, להישאר נוכח ולקחת אחריות על חייו הוא יוכל לעשות שינוי עמוק ולאפשר לעצמו התפתחות בחייו . עליו להגיד לעצמו:

מותר לי להיות בן/בת אדם,

מותר לי להרגיש אותי,

מותר לי להשמיע את קולי

ולבטא אותי על האדמה.

אני בוחר לחיות כבן/בת אדם עם כל הרגשות שקיימים בי ולחוות את עצמי במלוא עוצמותי.

__________________________________________________________________

 

22/3/18

 

הצמצום שבחופש והחופש שבצמצום"

תדר החופש מביא איתו תשוקה, כמיהה, בלבול ולעיתים גם בגידה בעצמנו. זה קורה כאשר האדם מאבד את הגבול הפנימי ופועל באופן שפוגע בו עצמו. כל הזמן אנו מחפשים את תדר החופש ושואלים את עצמנו, איך לשבור מסגרת איך לשנות חוקים, איך להביא את עצמנו לידי ביטוי, וליצור לעצמנו שבילים חדשים.

איך לברוא את עצמנו מתוך החופש בתדר מאוזן?

אם לא נציב גבול לעצמנו נאפשר לעצמנו יותר מדי, החופש המופרז יוצר הפרעות במיקום הגבול שמשתנה מאדם לאדם ובא לידי ביטוי בכל התחומים בחיים שלנו:

כמה שעות אנו עובדים, כמה שעות פנאי אנו מאפשרים לעצמנו, איזה מאכלים אנו מאפשרים לעצמנו לאכול, כמה זמן אנו מקדישים לספורט וכו'.

שאלת החופש עולה גם בהיבט הרגשי:

כמה אנו מאפשרים לעצמנו לבקר אותנו, לכעוס על עצמנו, או על אחרים, כמה אנו מתירים לעצמנו להרגיש קורבן, כמה אנו מרגישים דחויים או נטושים, כמה אנו בוחרים לסבול וכמה אנו מאפשרים לעצמנו להיות בשמחה ובאושר.

החופש הרגשי הוא התדר הגבוה ביותר ביצירת המציאות שלנו משום שכל הפעולות האקטיביות שלנו הן תוצאה של החופש הרגשי. עודף החופש הרגשי והצמצום של הביטוי הרגשי הם שני ניגודים שנובעים מאותו מקור: אדם שלא מאפשר לעצמו להביע כעס יוצר תסכול פנימי, ולעומתו, אדם שמחצין את הכעס שלו

בצורה מוגזמת סובל גם הוא מתסכול.

צמצום החופש שלנו מאפשר לנו להביא את עצמנו לידי ביטוי בצורה נכונה וברורה, כדי שכל הפעולות שלנו יעשו מתוך איזון. היקום עצמו נוצר מתוך חופש של זרימה, כל דבר מקבל את מקומו ולכל מולקולה יש תפקיד ותנועה משל עצמה.  בין התאים ביקום אין תחרות, קנאה, כעס או תסכול וזה מה שמאפשר את הזרימה. היקום מגיב על רגש ואז משנה צורה, וכך גם אנו:

אם אנו יודעים לאזן את הרגשות שלנו, גם הפעולות שלנו מאוזנות, וכאשר הרגש אינו מאוזן, גם הפעולות שלנו יוצאות מאיזון. עבודת החיים שלנו היא למצוא את האיזונים הפנימיים. כל אחד מחויב למצוא את האיזון המדויק עבורו, נקודת האיזון מאפשרת לנו לברוא את עצמנו מחדש וליצור אמונה, הערכה פנימית וחופש.

__________________________________________________________________

 

18/2/18

 

הכאב שמתגלה באהבה"

האהבה היא תדר רחב מאוד ויש לו צורות ביטוי שונות.

תדר האהבה הוא תדר של ביני לבין עצמי הקשור למערכת הפנימית הרגשית שאנו יוצרים עם עצמינו.

אהבה עצמית היא הסכמה עמוקה בלקבל את עצמי, להכיל את עצמי, לתמוך רגשית בעצמי ולקבל אותי באהבה ללא תנאי. מבחינת האלוהות האהבה היא תדר של נוכחות הזמין לנו כל הזמן כשאנו מחוברים לנוכחות של עצמינו. זהו תדר רחב שאין לו צורה צבע או צליל, הוא זמין ללא תנאי וכולו אהבה.

איך אנחנו חוווים אהבה בגוף שלנו?

על פני האדמה, אנו חווים את תדר האהבה בגוף שלנו דרך חוויה רגשית. האלוהות כל כולה אהבה, כל ההוויה שלה היא אהבה. כדי להכיר את האהבה, עלינו להכיר קודם את העדרה, המגיעה מתדר נסתר של העדר אור או חושך. רק אז נוכל לחוש את תדר האהבה שמתגלה דרך הגוף הרגשי שלנו, כמו התרגשות, דמעות של אושר, חיוך, שמחה ותחושה שאני יכול הכל.

אנו לא מסוגלים להחזיק בתדר מסוים לזמן ממושך, הגוף הרגשי עובר חוויות רגשיות והוא אינו נאחז ברגש, אלא הרגש פוגשת את האדם ואז הרגש חולף ושוב, כך נוצרת בנו תנועה אין סופית של רגשות מגוונים, רגשות שאנו יכולים לחוות. כשהמערכת שלנו יוצרת עצירה היא מחזיקה בתדר אחד למשך זמן ארוך.

כדי לגלות את האהבה יש להתרחק ממנה ושוב להתקרב כדי שנוכל לזכור ולהרגיש בה שוב.

זוהי המגנטיות החיים שלנו, קירוב וריחוק, כמו ריקוד עם תדר האהבה.

לעיתים אנו תופסים את הריחוק כרגש שנרגיש דרכו את הכאב שלנו. הדבר מייצר דפוס במוח, שאהבה מגיעה דרך הכאב ויוצר לעצמו דפוס שמראש הודף או מייצר ריחוק מאהבה, כהגנה על עצמו. כך אנו יוצרים דרמות בחיים ברובד ההישרדותי.

הדפוס שנוצר במוח הוא ש"האהבה כואבת" ולכן ישנם אנשים שתפיסתם היא שהאהבה מסוכנת ויש להיזהר ממנה.

- האם ניתן לשנות את הדפוס העמוק, המורכב והעתיק הזה כמו המוח הזוחל ההישרדותי שלנו?

בעבור שינוי יש ליצור עבודה רגשית של מודעות ותודעה, להסכים להרגיש את עצמי, להבין את עצמי דרך הרגש.

לאחר ניתן ליצור שינוי פנימי רגשי דרך התפיסה של המציאות שלי ובכך לשנות את הדפוס שהמוח התרגל אליו.

כשהתודעה מבינה את המעגליות של הזרימה והמגנטיות של קרבה וריחוק ניתן ליצור הבנה והכלה למצב שאנו נמצאים בו וכך ניתן ליצור אהבה מתוך ידיעה שה"כאב" הוא רק "אשלייה" כדי להתקרב לאהבה.

להסכים לאהוב בחיים את עצמי ואת האחר, דרך הכאב שעולה ולהסכים לכאב להיות.

כלומר, מערכת יחסים זוגית שבה יש משיכה וריחוק, יש בה חוויה של ציפייה ואכזבה ידועה מראש.

ניתן ליצור מיקוד פנימי בלשחרר כל ציפייה, לשחרר כל סוג של תלות רגשי, להרפות, לאפשר ולנשום את הריקוד של שניים להתהוות. וזאת העבודה הפנימית שיש להיות בה. על איך אני מול המערכת יודעת לעבור דרך הפחדים וכאבים שלי ולא לקשור אותם לאדם מולי. ואז ניתן ליצור קרבה מחודשת.

וכך גם עם האהבה העצמית אל עצמי, אנו כל הזמן עסוקים בליצור הישגים חיצוניים ובעצם למדוד את עצמינו בתוצאות. במקום, להרגיש את עצמינו דרך החוויה וליצור הכלה ואהבה אל עצמי, הבנה, אהבה והכלה של עצמי בדרך ומה עולה בי בדרך. ללא שיפוט עצמי על התוצאה אלה להישאר בדרך ובתחושה איך זה נותן לי להרגיש.

__________________________________________________________________

 

4/2/18

 

בדיאלוג שמתנהל בתוכנו בין הלב למיינד יש מעברים דקים של הזדמנויות להתבוננות בין הקול הזכרי והנקבי.

כדי שנוכל להיות קשובים יותר ולהעמיק לקולות הפנימיים האלו, יש ליצור מרחב של הקשבה פנימית לקולות שקיימים בי.

מתוך התדר הנשי שקיים בי ניתן ליצור סוג של "בלבול" פנימי ותחושה של חוסר צדק וזה יצור תחושה של "דרמה" ואובדן שליטה מול הסיטואציה.

מהמקום הזכרי שבי קיים צד שיודע מאוד ליצור איסוף, מיקוד ובהירות בתוך הסיטואציה.

בחיים היומיומיים נוצרת סיטואציה ששתי הקולות האלו מנסים למשוך בחוטים, כל צד לצד שלו. כשהאדם יכול להרגיש "התאהבות" באדם אחר, הקולות הפנימיים פועלים:

הנקבה יוצרת ציפיה ורצון לקדם את המערכת והזכר יוצר עצירה, בדיקה, חשדנות וספק בתהליך ההתאהבות.

הקול הנקבי מאפשר לעצמו להישחף ללא בלמים והזכרי מיד חש את הסכנה שיש בחשיפה.

דוגמה נוספת: הרצון ליצור שפע בחיים יכול ליצור בקול הנשי שבנו מחשבות של פחד וחשש מהצלחה. הקול הזכרי שבנו יכול ליצור רצון ודחף להצליח וליצור את השפע בחיים.

הקולות האלו זקוקים לאנטגרציה ודיאלוג ביניהם כדי ליצור נקודת איזון לפריצה ועשייה.

מתוך ראייה מעמיקה, ישנם ביקום שני תדרים שאנו מתנהלים סביבם: תדר הפחד ותדר האהבה.

שני התדרים האלו יוצרים את המשיכה ודחייה והחיים הם הריקוד האינסופי ביניהם:

הקול הזכרי שבי יכול להימשך לתדר האהבה והנקבה מושכת לתדר הפחד שבי. וכך גם הפוך: הקול הזכר שבי יכול להימשך לפחד שבי ותדר הנשי לקול האהבה שבי, זהו הריקוד של היקום.

כדי ליצור איזון בין הקולות האלו יש ליצור "הרפיה" של הגוף והתודעה.

ההרפיה היא אינדיוידואלית עבור כל אדם, כך שיגדיר אתה: כל דבר שיאפשר לאדם להרגיש רפוי, משוחרר, נעים ובמצב של קבלה.

זה יכול להיות דרך תנועה , שירה והקשבה לשירה, ציור, פיסול, בישול, גינון, חיבור לטבע, ריקוד, מדיטציה וכתיבה, התבוננות בנקודה, יוגה, ספורט וכו.

מה אם האדם לא יכול ליצור הרפיה בתוך סיטואציה?

ברגע של מפגש מבהיל עם המציאות הגוף מייצר מיד סטרס והתכווצות.

הנקבה עלולה ליצור פאניקה ומיד מרגישה אובדן שליטה. הקול הזכרי לוקח פיקוד, דרך הקול הזכרי ניתן ליצור הרפייה: לנשום , להירגע, ולהסתכל על מה שקורה, ללא פרשנות ומיד מרגיע את המערכת דרך הסבר של ההיגיון, כדי ליצור מצב אחר.

התקשורת בין 2 הקולות האלו מאפשרת התמודדות והרפייה וזוהי מיומנות החיים ולכן חשוב ליצור עבודה פנימית של הקשבה לקולות, מודעות והרפיה פנימית.

 

__________________________________________________________________

 

7/1/18

 

הזכר והנקבה מדברים בתוכי בערבוביה,

איך אוכל לזהות מתי דובר אלי הזכר שבתוכי ומתי הנקבה?

מתי מדברת הנקבה דרך הלב והנשמה ומתי לוחש לי הזכר דרך התודעה.

רוב הזמן הזכר שבתוכנו, מדבר איתנו דרך המוח, דרך המחשבות. הצד הזכרי יותר בנו העשייה, הפעולות, התכנון והסדר.

כדי להגיע לנקבה שבתוכי, עלי להרפות, לעקוף את המוח וללמוד להקשיב ללב.

הבלבול שקיים בין הלב למוח נוצר מתדר המשיכה והדחייה שקיים ביניהם.

המוח רוצה ידיעה, סדר וקביעות .

הלב משווע למרחב, לחופש, לספונטניות, לביטוי ואפשור.

שני תודעות אלה יחד יוצרות בלבול תמידי בתוך הנפש האנושית.

ה"בלבול" הוא בעצם המצב הקיומי של התודעה האנושית.

ברגע שהנשמה נכנסת לגוף, נולד הבלבול:

באותו רגע בדיוק נולדים שני כוחות, המוח והלב, זכר ונקבה פנימיים שלכל אחד מהם רצון משלו.

תדר הזכר מבקש את המודעות ואת הקביעות.

זהו תדר של ביטחון והישגיות הזוכר את הצייד הקדום שבתוכנו.

הצייד ממוקד במטרה ובכל יום רוצה לצוד את מה שנחוץ לו לאותו היום.

עם הזמן הצייד שבתוכנו התפתח ועכשיו הוא כבר לא דואג ליום אחד בלבד, עכשיו התודעה האנושית מבקשת ביטחון לטווח הארוך.

הצד הנקבי לוחש ומבקש דבר מה אחר, הוא מבקש לקיים את מה שהנשמה הבטיחה לעצמה עוד בטרם נכנסה לגוף.

הלב הנשי רוצה מרחב, ביטוי, חופש, אפשור, התרחבות, חוויות, בחירה וביטוי חופשי.

הצד הנקבי רוצה לשבור מוסכמות של "אסור וצריך" ומבקש את הטוב המדויק ביותר עבורי, טוב שמדויק לכל אחד באופן בלעדי ואינו מוכתב על ידי החברה.

הלב רוצה תנועה פנימית,

הוא מבקש להביע "אני" ברור, מתוך תשוקה ואהבה עצמית.

קול האשה מאפשר תנועה וזרימה באמצעותן המציאות משתנה.

המפגש בין הצד הנקבי לצד הזכרי, יוצר משיכה ודחייה בו זמנית,

דיאלוג תמידי בין המוח והלב,

בלבול בלתי פוסק ורעש פנימי.

כל צד רוצה למשוך לכיוון שלו

המוח אוהב סדר קבוע וידוע,

הנשמה רוצה לברוא את עצמה מחדש בכל יום,

בעצמאות ומימוש עצמי דרך זרימה וריקוד החיים.

המוח מתנגד ומסביר למה "לא כדאי"

והנשמה שואלת, "אולי יש דרך אחרת? שביל מדויק עבורי?"

המהות האנושית מבוססת על שינוי, תנועה , המשכיות והתפתחות מתמדת,

ומשום כך, המשיכה שלנו לשינוי היא נצחית.

הלב תמיד מנסה לעורר את המוח ולהראות לו דרך אחרת,

וכך גם במציאות: האישה היא שמניעה את הגבר לשינוי.

ניתן ליצור דיאלוג בין הזכר לנקבה שבנו באמצעות הרפיה.

הרפיה שונה במהותה מאדם לאדם,

ניתן להגיע להרפיה דרך ציור, יוגה , מדיטציה, ספורט, ריקוד, שחיה,

או כל פעילות מרגיעה היוצרת תהודה ותקשורת בין הזכר והנקבה שבתוכנו.

תדר ההרפיה חיוני ליצירת דיאלוג המאפשר לכל צד לראות את הצד האחר -

ולהיפתח לנקודות מבט חדשות.

__________________________________________________________________

3/12/17

 

״ מוות הנשמה ״

כשהנשמה יורדת לגוף הפיזי באדמה, היא חווה את המעבר הזה כ"מוות" לנשמה, עבור הנשמה זה ניתוק מהאין סוף, אם האלוהות. למעשה, הנשמה מתנתקת מרחם ה״אלוהות״, כמו עובר המתנתק מרחם אמו.

הנשמה מתנתקת מהמוכר והמקור, החם והאוהב, כמו שעובר יוצא לעולם ומתנתק מהרחם החם והאוהב, הוא מנותק מהאין סוף.

לשניהם זה רגע קשה, החוויה של הנפרדות , לבדות, בדידות וגעגוע חזרה הביתה.

"מוות" הנשמה הוא תהליך מעבר שיוצר חיים בגוף האדם, בת האדם או בן האדם. כל התפתחות רגשית של נפש האדם, מוריד ומעורר עוד חלקיקי נשמה ורסיסי אור של הנשמה, שמתעוררת ונמשכת לגוף הפיזי.

ההתעוררות מאפשר לנשמה ליצור המשכיות של חיים לאדם בגוף באדמה. הנשמה חווה מעבר של "מוות" בעצם ההתרחקות מאנרגיית האם האלוהית, והתקרבות לגוף האדם.

בניתוק הנשמה, היא בעצם שוכחת את היעוד והמהות שלה ואת הזיכרון של ההבטחה שלה. הנשמה עסוקה בגעגוע ולחזרה "הביתה" לאם האלוהית.

דרך התפתחות רגשית בגוף הנפש, הנשמה מעוררת את הזיכרון הנשמתי שלה, כך זוכרת את תפקידה באדמה ובגוף האדם. כל התרחבות של זיכרון נשמתי, מאפשר יותר משיכה של חלקיקי נשמה או "רסיסי אור" לגוף האדם. זה נקרא התעוררות של הנשמה, זה יכול לקרות דרך חוויה רגשית עם הסביבה של אנשים במפגש, בטבע כמו עץ או הרים , בטיול, מפגש דרך חיות, חוויה של טיפול וכל מפגש אחר. דרך מפגש עם אדם שמרחיב את התבונה, זה מאפשר התרחבות של זיכרון נשמה וזה יוצר נוכחות בגוף.

להסכים להיות נוכח זה להרגיש את זרימת החיים והמשכיות החיים. שאדם מסכים לחוות חוויה רגשית דרך הסביבה שלו, זה מאפשר לעורר את "זיכרון" של חלקיקי הנשמה. זה מאפשר יצירה של מציאות החיים, להרגיש את החיבור לאהבה, לשמחה , לרגע, לראייה רחבה והרפיה פנימית.

איך אני גורמת לעצמי להיזכר ביעוד הנשמה שלי ,

מה עלי לעשות ?

תהליך חיבור לזיכרון הנשמה ביני לבין עצמי הוא תהליך אישי שמשתנה עבור כל אדם. אין דרך אחת, יש הרבה דרכים שונות, כל אדם יכול לבדוק עם עצמו מה מעורר אתו.

דרך מדיטציה, כתיבה רגשית, חיבור כוח הדמיון לילדה הפנימית שבי, ציור מנדלות וציור רגיל, פיסול ויצירה, תנועה וריקוד, צליל ומוזיקה, עולם הצבע, דרך מים ושחיה, תפילה והודיה או כל פעילות אחרת שמרגיעה את נפש האדם ואת המיינד, טיפול גופני, טיפול נפש וגוף.

זה מאוד אינדיוידואלי, חשוב שהמוח יהיה בהרפיה וכך קול הנשמה יוכל להישמע ללא הפרעה.

זהו תהליך של אימון ואמונה בעצמי, הרצון שבי לגעת לעומק ולמעמקים.

וכך התהודה שלי זורמת בעולם. כך אני מבינה אותי דרך מילים אלו איך מתחברת אל החיים והעולם.

בראייה שלי שאני מעניקה ויוצרת כך עבור עוד נשמות, בחיבור ונוכחות לגוף שלהם באדמה שלנו. זוהי זכות גדולה עבורי לאני המאמין שבי, באהבה ענקית אלי ולאם האלוהות.

__________________________________________________________________

 

ליצירת קשר עם וולדה תאיר.

לפורום של וולדה תאיר, לשאלות ותשובות הכנסו.

האתר של וולדה תאיר - להתחבר למודעות ולפנימיות, לגלות ולרפא את הגוף-נפש, להחזיר לנשמה את ניצוצות האור על מנת לאחד את הנשמה יחד. התמחות בשאמאניזם, שחזור גלגולים, חוזה נשמה, לידה רוחנית, התנקות מדיבוק רוחני, טיהור רוחני עם עופרת, תמציות פרחי באך, פרחי בודהה,רפואת תדרים,קריסטלים, דמיון מודרך, ריפוי בצלילים, מדיטציות ומודעות עצמית. הטיפול מתאים לכל אחד, לכל סוג של בעיה פיזית או רגשית שגורמת לתקיעות בחיים, ביחד נתרפא מהעבר וביחד נעבוד על הווה והעתיד. הרצאות בכל התחומים. מיוחד לילדים – אבחון בקלפי הנשמה. מטפלת גם בילדים עם הפרעות של קשב וריכוז, היפראקטיביות, בטחון ודימוי עצמי נמוך ועוד... פרופיל מקצועי ואישי בפורטל אלטרנטיב-לי.