בדידות


מהי בדידות
שאל המשורר את האגרטל
וזה ניצב גא
והביט בו ללא מענה
אם שאל המשורר מהי בדידות
אות הוא וסימן
שזו מעולם לא התארחה אצלו
ולא שהתה
ולו רק שהות קצרה
אילו אורחותיה ידע
והכיר את מנהגה
אילו אליה ולו רק מעט התוודה
אז ידע
שכל מה שיאמרו עליה
על הבדידות
לא יספר ולו אף כמלא הנימה
על טיבה, איכותה, אימתה,

המשורר שאל את האגרטל
מהי בדידות
התבונן הגה חיפש ומצא
מילים
לשאול
מחשבתו הפילוסופית, החכמה
מבקשת מן האגרטל להגדיר במילים
דברים כמו פחד,חוסר אונים חולשה
,אהבה שאין לה מוצא
הרעד הזה בגוף, הקור
החשכה
הנלפתים סביבך כקורי שכחה
מזמינים מפתים רומזים
בוא בחיקנו תמצא מנוחה
שקיעה נוגה
שכוח החיים שעוד נותר בך מדבר
מילים, מילים, מילים
אומר בקול כממעט משכנע
ראייתך מתעתעת
אין זו אלא זריחה חדשה,

בדידות
מהי בדידות מבקש המשורר לדעת,
האגרטל אין בפיו מילים
לאגרטל אין פה בכלל
מי שלא מאמין שיביט בו שוב
ויוכח
אז יגלה את שפתו
הסדוקה,
ימים רבים חלפו מאז שמש אכסניה
לזר פרחים מלבלב,
כלנית סיגלית שושנה חבצלת
הכול לפי חלופי העונה
אפילו חרציות מזמן לא ראה
האגרטל

ולו אין פה
וגם מילים אין לו בנמצא
ואיך יספר וישכיל את המשורר הסקרן
ששאל ברוב חוכמה
מהי בדידות
ואיך בדיוק מרגישים איתה.
 

בטרם


כטרם היותי,
היו מים ורוח סובבים בי.
בהיוולדי,
נגוהות אור ואגלי טל
אפפוני,
וריחוף,
כנפיים סוככו על רוחי

ואני לא ידעתי.
ידיים הושטתי לגעת,
חלומות רפדו נתיבי תודעתי,
ואני לא ידעתי.

לבי כפרח
ונשימתי חמה,
ולא ידעתי.

עד שחזיתי דמותי בפרח לבך
ובצל זנב ענן
שעליהם עבר וכסה.

ולכשידעתי
שבתי ונולדתי
ושמך עלי נקרא.

באתי עדיך


באתי עדיך
שפוף ועני ונדכא
לבקש לי מנוחה.

ואתה
גדול ועצום ונורא
נסתר ונגלה
להטיל בי מורא.

בימים של צער ואימה
קראתי בשמך
להיות לי
מקור של עוז ואמונה.

צרחתי בעטתי
באגרוף קמוץ הכיתי בשער
ולא נטשתי
מי מלבדך היה ניצב שם
לשמוע זעקתי.
מי היה נושא עמי
את כאבי.

ואתה
גדול ועצום ונורא
שקט, דומם, ממתין
ויודע
כל עוד אני זועמת
יש לי תקווה
אני לא אוותר
אני אנצח בזו
המלחמה.

גם אם הקרב הזה
יביא תבוסה
אני אנצח במלחמה.

תודה על האמון ועל הדממה
שפתחו לי שערי
תקווה ונחמה.

אדם


עיניים פקוחות
מבט עיקש
דופק הלב.
חיוך,קול, יד
אדם,

חכם כבוראו
חסר אונים כתינוק
מתחבט מתלבט, חושב
מוליד , יוצר
הוגה..

שנותיו כרוח העובר
בימיו נוטע ועוקר
זורע, קוצר
מתפלל,מקלל
מילל.

שא אליו פניך,
רחם
אל נא באפך
שמור דרכיו, הנחה
גונן
פקח עיניו
סול דרכיו
הייה ניצב כעמוד האש
לפניו..

התבגרות

ימים של אור וצבע
שעות של נתזי
צחוק
עולה מהם הד חם
של חיבוק לוטף
משובצים בתוך שנותיי
ככוכבים
בכיפת הרקיע
מתרוממים ועולים
כעדת פרפרים
חופזת, נוסקת
בוהקת בקרני שמש
מופזת
בשדה ירוק

 

לפעמים

לפעמים
השקט הזה, צופן בתוכו
כאב,
עכשיו
אני מחפשת לי שמחה,
רקוד
מנגינה
אפילו הכאב הזה
נוטע בי
תקווה
דרכו אני מתבוננת,
צופה ,
בכל מה שכמעט היה שלי
ואבד, חמק
כאלו כדי לפנות מקום
לדבר אחר
נעלם,
אחרי הכול
משהו נשאר בי
משהו שלא ידעתי שחי, קיים
איזה תשוקה בלתי מובנת
שדוחפת הודפת לצאת לדרך חדשה.

אינני רוצה
למדתי להאמין בהתחלות חדשות
הן נולדות מתוך הסופים
אני יודעת
האפשרויות פתוחות
בידי הבחירה.

ואני. תפילה
שאדע
לראות, לזהות
לעשות.


על הסף

עומדת על הסף
בתחתית המדרגות של אוטובוס ירוק
ומבטי מבקש
"פתח נא"
באלם קול ,
אף לא מלה אחת נאמרה.
הדלת נעולה.
איני נוגעת בה. אינני תובעת ,
אינני מטיחה.

והנהג
האלוהים של האוטובוס
ברצונו יפתח ובבוא המועד ייסע,
ישוב ויעצור בתחנה הנכונה
יושב,
מביט בי מבעד לדלת הנעולה.
אינו נענה.
אני שבה על עקבותיי
לעמוד בתחנה
לחכות לאוטובוס הבא.
 
אם יתמזל מזלי
ואשכיל להיות בתחנה הנכונה בשעה היעודה,
ייעתר.



מחר

מחר
אהיה אישה רצינית
הדורה חייכנית
היום אני רוויות געגועים
משתעשעת בצעצועים שלא נס ליתם
וטעמם לא יפוג
לעולמים.

היום
יום שבתו של אלוהים
ושלי
דעתי מפליגה אל עולמות אחרים
רווי טל ואגלי דמדומים זוהרים
שקט וירקות אורנים
שם אני שוהה עכשיו
ואין קול ואין רחש
אשר יחריד שלוותי
ידי חופנות גוש אדמה ריחני
וכפות רגלי היחפות משתעשעות,
משחקות מחבואים עם גבעולי דשא בתוליים
וצעצועיך הגדולים אלוהי

כולם,
הרקיע האור השמש, העננים
הנוף הפרוש לרגלי
עוף השמים וקולות הצרצרים
משחקים עמי.

מחר אהיה אישה גדולה
חכמה, הדורה ורצינית
היום ביום שבתו של אלוהים
ושלי,
אני בתו הקטנה
המכירה תודה
לכל האהבה , החיבה והאור
שנפלו בחלקי.


מהתחלה

לא חשוב מה ואיך היה
העיקר לספר
מהתחלה
לשכתב את הסיפור
ולהאמין שבאמת זה קרה
ליצור תסריטים נפלאים
בהם  אתה מצליח ואהוב
סיפור בו הכול קורה
בדיוק כפי שחלמת מהתחלה

אם תאמין בסיפור שלך
הנה נפתחה לך דלת
אל התחלה חדשה.

מכאן ואילך זכותך להכתיב את הכללים
לשחק בכל הקלפים.
מותר להתעכב
,מותר גם לשגות
אך אל לך להשפיל מבט
ובעיקר אסור לך לרמות.

הנה נתנה לך בקשתך
הושט ידך ונטול
הזדמנות שנייה
שחק משחקיך בתבונה
שכתב את עברך
ותזכה
בעתידך..

את הדרך בה נפסע
,הדלק לנו אור גדול ונורא
כמו אז
במדבר, במסע.

יחיד גא
לעמך פנה זוכרי קדושתך,
השאר עמנו
למדנו דעת
כי זוג העקבות בחול
אינן שלנו
רק שלך

שועתינו קבל
ושמע צעקתנו יורע תעלומות,
כי ניחר גרוננו ועיננו עששה
כי מי ידע מה נכון לנו
אם לא אתה
תן לנו כוח
ולב מלא אהבה.


תפילה

אנא בכוח גדולת ימינך
תתיר צרורה
שלח נא רפואה שלמה לנשמה דוויה
לילד בוכה
לעץ שניצל משריפה.,
לדמים הצועקים מן האדמה.

קבל ברכת עמך
שגבנו טהרנו נורא,
כי אשמנו בגדנו כפרנו באהבה,
שכחנו את הסליחה
ואת הנגיעה הרכה.

נא גיבור
דורשי יחודיך כבבת שמרם,
מקיר נדלק
מעץ נופל
מכדור טועה, מלשון הרע
ומנחש צפע ואפעה.
 
ברכם טהרם
רחמי צדקתך תמיד גמלם,
כי מה אנוש כי תזכרנו
בן אדם כי תפקדנו
,באנו לכאן עירומים ובוכים
מוכי סנוורים וכל כך חלשים,
עמלים וטורחים
עד תום ימינו האחרונים.
 
חסין קדוש ברוב טובך
נהל עדתך
,תן בנו חכמה
להכיר ולדעת 


   אם אתה מכיר אותך

אם אתה מכיר את מי שאתה
ואינך מתיירא ממי שהכרת
אם אתה אוהב בכל לבך את מה שגילית
ויודע שכל זמן שהנר דולק
יש בידך לשנות ולתקן
אז
 תוכל להכיר כל אדם
לא להתיירא מאיש ולפנות מקום בלבך ולצידך
לכל מה ומי שדומה לך.

אם
 סלחת לעצמך על משוגותיך
לקחת אחריות על מעשיך ומחדליך
הרכנת ראש  מול השינוי המחולל את חייך
תהא לך החמלה בת לוויה נאמנה
שתביא פיוס ומזור לפצעיך
לצידך תפסע בלכתך אל אחיך.

אם תלמד לחקות את דרכיו של הטבע
תזרום כנהר ,
 כמו הר תעמוד איתן מול רוחות סער  וחילופי עונות
אם
כעץ ששורשיו באדמה
תוכל לתניב פירות ,בבוא עיתך
,תעניק נינוחות לבאים לחסות בצילך
אם
תדע לשאת ברכה לתמורות העיתים גם בימים של שלכת זהובה
וביום פקודה תניף אל על את צמרתך הירוקה
אז
תגשים את עצם מהותך
מהות שנוצק בה שם ההוויה
חיה נושמת מתרבה ויוצרת
כחית השדה
כעשב הקמל עם ערב
וכציץ השדה הפורח עם הנץ השחר.
גופך עושה טורח ועמל
ונשמתך פורשת כנף וממריאה כציפור
לגעת בחלומך, הנסתר, הנשכח  הניצחי, האחד
הבלתי נכחד
עד סוף כל הימים.

אם
 תדע לחפון את תשוקותיך
באהבה,ביראה, באמונה שלמה
להביאן אל חייך
להתמירן בעשייה נכונה
שיש עמה  הכרה, השלמה קבלה,
של היותך כחרס הנשבר
שנטמנה בו שלא מידיעתך
נשמה יתרה,
ניצוץ מעולמות שדעתך הקצרה אין בהם כל השגה
אם תובנה זו תהא נר לרגליך
בכל פסיעה ועם כל נשימה
אז
הניכור והבדידות  ינטשו את חייך.
שתוף ותחושת אחווה תפקוד את מחוזותיך
להיות שם לצדך
להאיר  את החשכה . לגרש את הפחד
הניצבים בנתיב חייך.

אם תזכור זאת ותדע
דבר שוב לא ירתיע אותך מללכת הלאה לעבר חלומך
הממתין שם . לך. רק לך.
כי אין איש מלבדך
שראוי לו
להולידו.
לך נועדו צירי הכאב
ורק אתה יכול וצריך לשבת על המשבר
כי אין אחר
שיוכל  לדבר הזה להעניק חיים
מלבדך.

ואז
לאחר זעקת הכאב מבשרת חיים חדשים
, כפי שאמר זך
כשהצעקה אינה פחד
רק אז נולדת שירה.
ולא תכרע
ללפות, להיאחז להיצמד
אז
הקול הצלול של צחוק ילדים, יגיע אליך
יפיח תקווה
ותשוב להיזכר  בתמימות שאבדה לך, את כוחה המרפא
והנה
אתה מושיט יד
והיא שם ממתינה
לשוב ולשובב את רוחך המזקינה
המבקשת לה את
מעמקי הימים
ומרחבי השמים.

אחוז בה.
שוב למקורך.

אז, רק אז
תשוב ותגלה
שהעולם
וכל מה שדעתך משגת הוא
שירה
לפעמים כואבת, לפעמים שמחה פעמים צועקת ואחר כך 
קול דממה דקה.
והקול
הכול
קול נשמתך החיה.

אילנה הראל
בעקבות ה-  אם  של קיפלינג

ליצירת קשר עם אילנה הראל.