תמונות דמיון והשפעתן על יצירת מציאות
                                                  (בעקבות מאמרו של רודולף שטיינר "על תרגול מעשי בחשיבה")

רודולף שטיינר נולד בסוף המאה ה- 19. הוא המייסד של התורה והתנועה האנתרופוסופית – היא מדע הרוח.
עמדתו הבסיסית של רודולף שטיינר היא כי חיי האדם הם לא רק הגוף הפיזי, שכלו ורגשותיו, אלא הרבה מעבר לכך.
האדם נבדל מעולם הצומח והחי בהיותו בעל ערך מוסף המתבטא במהותו הרוחנית.
טענתו של שטיינר היתה כי על מנת להתפתח כראוי ולהתוודע אל מי שאנחנו באמת, עלינו להכיר במהות הזו, להתחקות אחריה.
רק בעקבות כך, נוכל להגשים את מי שאנחנו ולממש את הצורך במשמעות. סיפוק הצורך הזה הוא אשר מביא אותנו כבני אדם
ויישויות רוחניות אל סיפו של האושר. מניסיונו כישות רוחנית חופשית, טען שטיינר, כי האפשרות לחשיבה, כשהיא חופשית
מהשפעת המוח מאפשרת לנו להכיר באמת ובמלאות של העולם.
שטיינר ראה את משימתו בהצלת האדם מן המטריאליזם ומן המכניות שהשתלטה על העולם, האנתרופוסופיה אינה דת,
היא שיטה בינתחומית הכוללת בתוכה התייחסות אל מגוון התחומים של התרבות, אומנות, דת, מדע ובעיקר חינוך.
מתוך הכרה באדם וברוח הטבועה בו סלל רודולף שטיינר דרך בעלת נתיבים רבים שנגעו בתכלית, שלבי התפתחות,
טיפוסים אנושיים ומזגי הרוח, מקומו של הצבע והשפעתו על חיינו והתפתחותנו, מקומם של מיתוסים קדומים בהתפתחות
האנושית, חולי ובריאות ועוד אחרים ממגוון רחב זה של נושאים.
נביא כאן בקצרה את תוכנה של אחת ממסותיו הרבות של רודולף שטיינר על "תרגיל מעשי בחשיבה".
עניינה של המסה עוסק ביכולת שלנו ליצור במוחנו, בתודעתנו תמונות ודימויים על מידת השפעתם על מי שאנחנו
ועל מי שאנחנו רוצים או יכולים להיות. הכרה ביכולת זו והפוטנציאל הטמון בה יש בו לנטוע בכל אחד מאתנו את הנכונות
והמוטיבציה להתנסות בכך, להיענות לאתגר ולעשות שימוש באמצעים הזמינים לנו. התהליך אינו קל, אינו פשוט ועשוי
לדרוש זמן ממושך, אבל הסיכוי שהדבר ירחיב את תחומי הווייתנו ויעניק לנו שליטה טובה יותר על חיינו הנו הזדמנות
שכדאי ורצוי לאמץ.

שטיינר מכנה חשיבה את מה שאנו מכנים בשפתנו אינטואיציה. למרות שלא רבים בתוכנו נוטים לתת אמון באינטואיציה,
מעטים יודו בכך שלא חוו מעולם "ידיעה פנימית" שבאה והופיעה ללא כל קשר עם עובדות ממשיות, אינפורמציה מודעת או
חשיבה הגיונית מובנית של סיבה ותוצאה. בעקבות החינוך והתרבות שצמחנו מתוכם איננו נוטים לתת אמון במה שאינו
מובנה לוגית ומה שאינו תוצאה של תצפיות של סיבה ותוצאה, אך שטיינר טען כבר לפני מאה שנה טענה שכיום יותר ויותר
אנשים מקבלים כאמת שראוי, כדאי, נכון להתייחס אליה.

טענתו של שטיינר היא, כל מי שחשב שמחשבה היא פעילות המתרחשת בתוך הראש או הנפש לא יכולה להיות לו
התחושה הנכונה בנוגע לחשיבה.
כשאנחנו חושבים על דברים, טוען שטיינר, אנו חושבים את מה שכבר מצוי בהם כמו גלגלי השעון שנעים כי מישהו דאג
שיפעלו, בלעדיו לא היו גלגלי השעון נעים.
משפט מפתח במסה זו אומר "האמונה כי העולם נברא במחשבה וממשיך להברא בלי הפסקה היא האמונה שיכולה
להפרות את מעשה החשיבה" (האנתרופוסופיה בחיי יום יום ע' 17).
כל מה שאנו יכולים להעלות בדעתנו או לחשוב עליו כבר קיים והוא קיים מתמיד. אנו שואבים את המחשבות שאנו מאמינים
בהן ומייחסים אותם לעצמנו ונותנים להן להשפיע, לנתב או לעכב אותנו.
השלב הראשון בהתנסות של "שאיבת" המחשבות והבאתם אל תוך חיינו היא האמונה שלא אנו יוצרים אותן – הן קיימות,
פעולת החשיבה מביאה אותן אל חיינו. מכאן אפשר להבין את היכולת הפוטנציאלית שלנו "לברוא עולם", לברוא וליצור את
העולם בו אנו חיים על-ידי "שאיבת" המחשבות הנכונות, הטובות, המחכימות והבונות את חיינו.
באותה מידה ניתנת לנו האפשרות לבחור, מסיבות אלה או אחרות, במה שמערער את ביטחוננו, מגמד את מי שאנחנו,
מייסר, שופט או מדכא. משעה שבחרנו אנו חיים בתוך המציאות שברנו לחוות.

התהליך הזה אינו ארטילאי – הוא התבצע – טוען שטיינר, מתוך ציפייה רצופה ומדוקדקת בעולם, מבלי להתעלם מן הפרטים,
בשעת הצפיה, ברצף האירועים.
מה שהוא מהותי ומפרה בחשיבה הוא היכולת שלנו, של המתבונן, ליצור רצף של תמונות מדויקות ולהעלות באופן גרפי, ציורי,
מפורט ככל האפשר, תמונות פנימיות של סצנות סמוכות הנפרדות זו מזו בעולם החיצוני, ואז לחשוב מחדש באופן פנימי
בתמונות ולתת לתמונות להינתך זו לתוך זו.

שטיינר מדגיש שבל התהליך הזה חייב להיעשות בתמונות, ללא ספקולציות וללא לוגיקה, לאפשר לאי הידיעה ולאי הוודאות
של ההבנה להיות נוכחים ולהמתין, כדי להיות מסוגל להעלות דימויים פנימיים בתמונות של אירועים עוקבים.
החשיבה הלוגית המילולית והרציפה שלנו תתקשה "לעכל" התנסות כזו. התרגול באמצעות הטארוט והקלפים תסייע לעידוד
טיפוח היכולת שלנו לחשוב בתמונות ואחר כך להיות מסוגלים ליצור בעצמנו תמונות ודימויים פנימיים שעולים וצומחים מכוח
היכולת היצירתית המפרה. באמצעות העבודה עם הקלפים נאפשר לתודעה ולדמיון ללמוד, או למעשה להיזכר בשפה חדשה
ישנה, אותה שפה בה הכרנו בטרם למדנו להשתמש במילים והחלפנו את התמונה בסמנים גרפיים.
ככל שאנו בולמים את החשיבה השרירותית המילולית ויוצרים תמונות מנטאליות של רצף אירועים, בה במידה טוען שטיינר,
"מחשבות העולם פועלות בתוכנו" ומטבעים עצמם בלי שנהיה מודעים באותו מימד אינסטינקטואלי של האני, בה במידה
שאנו לומדים ליצור תמונות פנימיות על-ידי התבוננות ברצף אירועים, באותה מידה החלק שבנו שנסוג ממודעות מנטאלית
הופך נבון ועד לקליטת העולם ולשדריו הסמויים. התבוננות, רצף תמונות, יצירת תמונות מנטאליות פנימיות וקשב פנימי
מעוררת את המודעות להכרה, זיהוי והתחברות לאותם חלקים נבונים בתוכנו שהודחו ונדחקו על-ידי החשיבה הסיבתית.
החשיבה הלוגית – היא פעולתם של השכל והאונה השמאלית. החשיבה בתמונות, הנולדת מתוך תרגול בהתבוננות ברצף
אירועים במימד החזותי בלבד – מעוררת, מטפחת ומפרה את הכוח היצירתי של האונה הימנית – אותו חלק בתוכנו היודע
להמציא, לגלות וליצור כאילו יש מאין. האין הוא היש שקיים וישנו תמיד, אך אינו נגיש באותה אינטימיות אינטנסיבית
לחשיבה הלינארית שלנו.

ולסיכום בלשונות של שטיינר:
"אם במקרה של אירועים הקשורים זה לזה באופן פנימי רכשנו פעם אחת את הכושר לאפשר לתמונה החדשה להנתח אל
התמונה הקודמת באותה הדרך שבה התרחש המעבר בטבע יתגלה לאחר זמן שמחשבתנו השיגה גמישות נכרת.
ועוד דבר אחד אחרון נחשב לענייננו, שעקרו ביכולת שלנו לבחור, לברור ולהחליט באופן מודע ורצוני על הדברים עליהם נחשוב.
הדבר כרוך ביכולת מפותחת של משמעת עצמית. היכולת להפעיל את כוח הרצון ולהחליט לחשוב על דבר זה ולא על דבר אחר,
וכאן אנו חוזרים לראשית דברנו, היכולת לבחור את מחשבותינו מעניקה לנו חרות להביא אל תוך חיינו את מה שמחזק, מפרה, מזין, מרפא.
היכולת שלנו לצוות על עצמנו לחשוב על משהו מסוים שנבחר להתבונן בו, ברצף התמונות שעניין זה שבחרנו בו מעלה לפנינו, מביא
לחיינו תובנות חדשות ומגלה את מה שנסתר מבינתנו בשעת ההתכחשות, כשהרגשות והשכל הכתיבו את התגובה וההבנה.
אומר שטיינר, בכל פעם שיש לנו שעת מנוחה, עלינו לאמר לעצמנו כי נחשוב על משהו שאני בוחר לחשוב עליו ונעלה אותו אל המודעות
בניגוד לרצוננו החופשי. כלומר, להתבונן בדבר ללא מעורבות רגשית. נכון יותר לאמר, לזהות את הרגש, אך לא לחבור אליו,
"רק להתבונן ולהמתין כי הסערה הרגשית תשקוט והשמים – שמי המודעות יתבהרו. החשיבה – שהיא, במושגיו של שטיינר,
העלאת התמונות, צריכה להיות מרוחקת ומובדלת משגרת העשייה היומית – מדיטציה מסוג אחר, חזותית, מתבוננת,
ואין צורך להקדיש לזה זמן רב, 5 דקות בכל פעם, גם הם יספיקו, אם העבודה תעשה בנחישות, בעקביות ובמסירות,
התוצאות לא יאחרו לבוא.
אלה הם למעשה העקרונות המנחים מדיטציה ודמיון מודרך. שטיינר ידע לדבר עליהם בטרם הדבר הפך לתרפיה.
אפשר לפתוח ספר באקראי או כל דבר השונה מפעילות יומית רגילה, להעלות תמונות ולהתבונן בהן בפרטי פרטים, בדייקנות,
הצבעוניות, לראות תמונות. בכוחה של תמונה ליצור תמונות פנימיות המשמשות תשתית לבניית עולם פנימי עשיר מלא דמיון,
מרחב ועצמה, המנחה את חיינו לקראת צמיחה, השתנות וריפוי.
שלב חשוב נוסף בפעילות החשיבה וההחלטה עשויה להראות זרה למושגים של תרבות המערב, אך היא אמננטית בחשיבת הזמן
ובתורת הטאו – פעולת ההשהיה, או בשפת הזן – אי עשיה – תפיסה זו נובעת מן האמונה כי לדברים יש אנרגיה פנימית משלהם
שיש לכבדה, לפנות לה מקום. הפער שיש לפתוח בין חשיבה, החלטה והוצאה לפועל הוא שמאפשר לאנרגיה הזו לפעול ולהתממש,
מה שיביא בשלב מאוחר לפעולה שקולה, נכונה ולא אימפולסיבית.
אם אנו מאפשרים לכוח הפנימי לפעול, הדבר מעשיר את חשיבתנו ומאפשר פעולה נכונה.
על מנת לחיות נכון אין די במחשבות נכונות באופן הנכון, יש להביא מחשבות אלה לידי מימוש, כלומר חשיבה מעשית.
חשיבה בתמונות מפרה ומרפאה, אך המטרה הסופית היא להביא ריפוי זה אל החיים באופן מעשי על-מנת שיפרו את מערכות
היחסים שלנו ויגשימו את הפוטנציאל של אישיותנו.
חשיבה על-ידי פיתוח האונה הימנית תורמת להשתחררות מהרגלי חשיבה שמקבעים את אופן התנהלותנו ומכתיבה תגובות
אוטומטיות נטולות מודעות וחיבור לכאן ועכשיו.

העבר היה ולא נוכל לשנותו, העתיד אפשרי אך לא צפוי. מה שיש לנו זה ההווה שאותו נחיה מתוך מודעות,
ערנות מתמדת ונוכחות של כל חלקי אישיותנו.

ליצירת קשר עם אילנה הראל.