קלף השוטה

זהו הקלף הראשון הפותה אה מסעו של הגיבור. קלף זה מופיע שוב כקלף מסי 22 עם תום המסע ומסמל סוף שהינו התחלה. בצורתו החיצונית לא נכר כל שינוי בדמותו של השוטה, אך מהותו השתנתה ללא הכר. השוטה התם הפך במהלך המסע לשוטה החכם, זה היודע שאינו יודע. תכונות האומץ, ההתלהבות, האופטימיות והרצון לשנות שאפיינו אותו בראשית דרכו, עדיין הם חלק ממהותו, אך האתגרים, שהתמודד עמם, השיעורים שחווה, הניסיונות שהתנסה למדו אותו להבחין בין מראית העין לבין מהותם של דברים. על גבו הוא נושא את הקרמה (התרמיל), אך ההכרה ביכולת ובזכות לבחור, לקיחת אחריות על בחירותיו, הם שיכתיבו את טיבו של המסע ואת מהלך התפתחותה של האישיות המשתנה.

כל מה שנחווה בראשית המסע כמובן מאיליו ונתון מראש נחווה במהלכו ובסופו כהכרה מודעת, פרי של רצון, משמעת עצמית ומתן כבוד ולגיטימציה לבלתי ידוע לנעלם כמו למוכר ולקרוב. ממקום זה שב האדם לאחוז באותם אידיאלים ראשונים אוניברסאליים בהם אחז מראשיתו, אך בפעם הזאת מתוך הכרה ומחויבות.

קלף השוטה מזוהה עם האל אוראנוס (אל השמים). זהו גם שמו של אחד משלושת הכוכבים החיצונים שהתגלו זמן רב לאחר ששבעת כוכבי הלכת היו ידועים ומוכרים. הכוכבים החיצונים (מחוץ למערכה שבעת כוכבי הלכת) מסמלים דחפים שכמעט ואינם מגיעים למודעותו של אדם ונחווים כדחפים אוניברסאליים, בעוד הכוכבים הפנימיים מסמלים דחפים ונטיות אישיות.

במיתולוגיה היוונית מופיע אוראנוס כבנה של אימו גאייה, אלת הארץ, ומסמל את הלילה הקדמון ממנו נולדה המודעות המוגשמת. זהו סמל לעולם של רעיונות ארכיטיפים ואידיאליים נשגבים. בתורתו של אפלטון זהו עולם האידיאות. האל אוראנוס היה אביהם של האלים הפרה אולימפים, הטיטאנים, שנקראו גם האלים הקשישים, ואביהם של הקיקלופים. בנו הטיטאן קרונוס ,אל הזמן המתכנה גם סאטורון, סרס את אביו הרגו, ותפש את מקומו כשליט העולם. קרונוס נהג לבלוע את ילדיו על מנת למנוע מהם להורגו. אך בניו זאוס, פוסידון והדס הערימו עליו רצחוהו וחלקו בינם את השלטון. זאוס היה לאבי האלים, נפטון (פוסידון), לאל הים והדס הופקד על מלכות השאול.

השוטה מסמל אה נטייתה של הרוח האנושית להתנתק מן המציאות החומרית הכובלת והמגבילה ואת התשוקה לחוות את עולם האידיאות. אך כמיהה זו אינה יכולה להתממש אלא בצורה ובחומר. נשואי אוראנוס וגאייה מסמלים רעיון זה. זוהי ההתנסות הראשונה בהגבלה ובסופיות. ההכרה בדואליות והשאיפה לבטלה הם מקור המתח בין רוח לחומר, בין שמים לארץ, בין המאבק על שליטה והכמיהה להתמזגות, הזווג בין חומר ורוח, בין צורה למהות. נשואי אוראנוס וגאייה מולידים את חווית הזמן (האל קרונוס). חוויה זו למרות היותה מתסכלת ומגבילה הרי שרק באמצעותה תתאפשר התפתחות יתכן ויתממש שינוי.

הזמן שמהותו הגבלה וסופיות, מוליד את חווית ה"סירוס", של הרוח, זו הטומנת בחובה את הרצון לחופש ולשליטה. החופש יתממש אך ורק בעקבות השגת איזון בין הכוחות הנאבקים על השליטה. כך צומח המשולש הנצחי של רוח, חומר ורגש, סופר אגו, אגו ואיד, או בלשונו של פרויד, העל מודע, המודע והתת- מודע, מקום משכנם של דחפים אינסטינקטים ויצרים.

סיפורי המיתולוגיה בהם מככבים שלושת בניו של קרונוס, המאבקים, הצווים והדרכים בהן הם בוחרים על מנת להביא את כוחם לידי ביטוי הם הצגה

ליצירת קשר עם אילנה הראל.