קרל גוסטב יונג, ד"ר לרפואה שהפך להיות אחד החלוצים שפילסו דרך ייחודית ויוצאת דופן לחקר והבנת הנפש האנושית.
בראשית דרכו נטה למדעים מדויקים, אך בהמשך הבין כי אין בכלי המדע די.
הוא האמין שהנפש האנושית מורכבת בהרבה מכפי שסבר מורו ורבו ג. פרויד.
לאחר שנים של עבודה משותפת סטה יונג משיטתו של פרויד ועיצב תיאוריה חדשה שמטרתה ביקורת עקרונות היסוד המונחים בבסיס המודעות האישית
של כל אחד ואחד מאתנו.
בעקבות חלום שחלם על בית בין 3 קומות ומרתף, שהוביל למערה פרה היסטורית, הגיע יונג לפיתוח המושג תת מודע קולקטיבי המאכלס על פי שיטתו תמונות וארכיטיפים שהוטבעו בחוויה האנושית הקולקטיבית, נצרבו בתודעה תת קרקעית של הנפש הכלל אנושית.
זו תודעה שאינה מודעת לנו כפרטים, אך מכילה את החומרים הקולקטיבים הארכיטיפים המיתולוגיים ואת התודעה הרוחנית הקוסמית שאנו עדים לביטויים השונים שלה בהיסטריה האנושית ובחוויית הפרט כאחד. מרכיבים אלה באים לידי ביטוי בחלומות ובחזיונות של אנשי רוח, משוררים (וולט, וויטמן ואחרים). מנהיגים בעלי חזון ומעבר לכך ביצירה הקולקטיבית של האנושות כמו סיפורי אגדות, מיתוסים, דתות ועוד.
החומרים המצויים בתת-המודע הקולקטיבי אינם נרכשים בתקופת חייו של אדם ואינם חלק מן ההיסטוריה הפרטית שלו. הם שוכנים ברובד שאינו נגיש לתודעה ואינם חלק מתת-המודע  האישי – דווקא בהם רואה יונג את המאגר ממנו שואבת הנפש כוחות ריפוי, החלמה ואינטגרציה.
ההתפתחות האישית על-פי יונג היא מסע פנימה, תוך שאיבה אינטואיטיבית מתוך המאגר  הקדום הזה, זהו תהליך המתחולל במעגלי הנפש של היחיד.
טיבו השתחררות מן הסמביוזה עם העולם החיצוני, ומגמתו צעידה לקראת התפתחות ואינטגרציה של כוחות מנוגדים.
גילוי השילוב הנכון בין ארצי וגשמי לרוחני, בין אגו לאיד ובין עצמי לחברה.

בילדותו היה יונג קרוב לטבע והיה פתוח לקולותיו, לשינויים וקצב החיים החי והפועם שחושיו של הנער הרגיש והמופנם קלטו והפנימו. בנעוריו הרבה לקרוא בספרי הפילוסופים האהובים עליו  שפינוזה, קנט, ניטשה ואחרים. מאידך, סלד מן המנהגים והדוגמה של האמונה הנוצרית  והתחבט בעניין, עד שהחליט שאין אלה מתאימים לתפיסת עולמו.
בעקבות השפעה מתורות המזרח וכתבי הפילוסופים בחייו הבוגרים השתית יונג את התיאוריה  על ישוב הניגודים על הדיאלקטיקה המתמדת ממנה מורכבים חיינו ועצם היותנו.
יונג, בניגוד לפרויד, רואה את הקשיים הפסיכולוגים של האדם והנפש האנושית בקושי לאזן  בין הקטבים והניגודים אליהם נחשף.
איזון שיאפשר למצות את הפוטנציאל ולהגיע לעצמי  הגבוה יותר והשלם. בניגוד לפרויד שביקש לחשוף את סיבת הנוירוזה, חתר יונג לחשוף את
המקור ממנו תשאב הנפש כוח השראה ויכולת להביא לאיזון בין הניגודים לריפוי ואינטגרציה.
את המקור לזה מזהה יונג בתת-מודע הקולקטיבי, אלה מעין גנים ביולוגיים שנוצרו בחוויה האנושית לאחר שנים של אבולוציה בנפש, מרכיבים אוניברסאליים קדמונים פרה-היסטוריים שיצקו סכימות, תבניות פסיכולוגיות שעוברות בתורשה בטרם היות החוויות האישיות.
יונג חקר דתות, מיתוסים, פולקלור וסיפורי עם של תרבויות שונות ומרוחקות זו מזו בזמן ובמקום.
בעקבות מחקרו זה גילה סמלים רבים משותפים לחברות שונות. סמלים אלה ואחרים הופיעו בחלומותיו.
הוא טען שהתת-המודע הקולקטיבי הוא מאגר סך הזיכרון האנושי כפי שנצרב בחוויה ובתודעה הקולקטיבית האנושית.
התכנים של התת-מודע הקולקטיבי מעולם לא היו חלק מן החוויה האישית, אך המסרים המגיעים מן הרובד הזה מטלטלים ומשפיעים על חיינו במודע. המסרים, והסמלים המגיעים משם לא תמיד מובנים לנו, אך הם ביטויים של האני העמוק הייחודי והמקורי שלנו. יונג רואה בו כוח דינמי בעל
פוטנציאל תרפואיטי ויצירתי, כוח מנחה ומדריך מרפא של אישיות ששרשיה במודע.
ברובד הזה מצוי מרכיב מרכזי – זהו הארכיטיפ, היש, המילה, מקור, התחלה. תבנית הנוצקת ממנה כהטבעה, יצירת תמונה, סדר או נורמה.
חוויות מנטאליות, רגשיות ורוחניות המתגבשות לסמלים חזותיים, דמויות, מיתוסים, אלים,  הנוכחות בתרבויות שונות, בין קבוצות שונות.
למשל – לידה, איש זקן, חכם, ילד, תינוק, גיבור, גביע, כוכב, שרביט וכו' – לכולם קיום במציאות בצד משמעות סמלית ארכיטיפית של כל אחד מהם.
יונג חשב שיצירתיות אפשרית למי שיש לו  נגישות לרבדים עלומים אלה של הארכיטיפים החיים בהווייתו, וזו מתאפשרת באמצעות חלומות,
סיפורי עם – דמויות מיתולוגיות, תמונות חזותיות אסוציאציות חופשיות וחיבורן למשמעות  הספציפית המהדהדת במוחו של האדם.
הארכיטיפים הן תבניות מנטאליות אוניברסאליות הבאות לידי ביטוי בכל תחומי ההויה האנושית.
הם מרכיבים את עולמנו הפנימי ואת המציאות החומרית בה אנו חיים והם מאפשרים את התיאום בין מציאות נפשית ואובייקטיבית, תואם היוצר
אחדות בין נפש לחומר.
על פי יונג באמצעות הארכיטיפ – אנינה תבנית קדמונית בנפש מגיע האגו לכדי הרמוניה עם  הטבע הרוחני שלנו. זהו אלמנט קדוש המהווה מדריך רוחני פנימי. האגו נחשף אליו בדרך  מסורת, למידה ואינטגרציה עם הסביבה.
העבודה עם קלפי הטארוט על-פי הגישה היונגיאנית מאפשרת את החיבור לרבדים האלה  בעצמי (מהו העצמי נפרט במאמר מיוחד), גילוי עוצמתם
הפנימית החיה בתוכנו, ובו בזמן לעשות את החיבור בין הרובד העמוק הארכיטיפי של העצמי עם מציאות יום יומית שמתגלים בה  קונפליקטים,
ניגודי אינטרסים, אכזבות, קשיים, יכולות וההזדמנות.
בעזרת הקלפים ניתן לעשות את החיבור בין זיהוי כשלים וגילוי העוצמה הפנימית. היכולת להפנים אנרגיות אלה ולהביאן לחיי היום יום מתוך שליטה
עצמית, גיוס יוזמה, אמונה ופעולה מאפשרת הלחמתם במציאות כדי  לעשות בה תיקון ולאזן בין הקטבים ולהגיע לאינטגרציה פנימית מתוך הכרת
הכוחות הפועלים  עלינו מחד ומאידך הכוח והתבונה שיש ביכולתנו להפעיל כדי לחיות בעולם מתוך תחושה של  שייכות ועצמיות כאחד.

ליצירת קשר עם אילנה הראל.