מתוק (מאדהור) – הטעם המתוק מקרר, מעניק לחות ושומניות, מרגיע ומייצב. מגביר את התמצית החיונית של החיים (אוג'ס). כשצורכים את הטעם המתוק באופן מתון, הוא מזין לגוף ומקדם את צמיחת הרקמות (מזין את הפלאסמה, הדם, את השרירים והעצמות, את מערכת העצבים, ורקמת הרבייה, מעניק כוח ואריכות ימים. הוא נחשב למחזק ומייצב, מעורר את החושים, משפר את המראה של עור הפנים, מטפח את בריאות העור והשיער וכן את איכות הקול, מחייה ומקל על תחושת הצמא ועל צרבות. הטעם המתוק הינו.

צריכה עודפת גורמת להגברה של ליחה, להצטברות רעלים, לגודש על המערכת המטבולית, לשפעת, להתקררות, כבדות, אובדן תיאבון, עצלות והשמנת יתר. בנוסף הם גם עלולים לגרום להיווצרות של גודש לימפטי, לגידולים, בצקת, סוכרת, פיטריות, קנדידה ועוד

חמוץ (אמלה) - משמע חומצי, אנרגטי, מעורר, מותסס. החמוץ משויך ליסודות האדמה והאש ולכן  הוא בעל איכויות מיוחדות: הוא נוזלי, קל, מחמם ושמנוני בטבעו. כאשר משתמשים בו באופן מתון, הטעם החמוץ הוא מרענן וטעים, מעורר את התיאבון ואת הפרשת הרוק, משפר את פעולת העיכול, מעורר את האנרגיה בגוף, מזין את הלב ומחייה את הנשמה. אין צמחי מרפא רבים בעלי טעם חמוץ דומיננטי באיורוודה. הפופולארי שבהם הוא האמאלקי.

צריכה עודפת עלולה לגרום לצימאון, לחומציות יתר, לצרבת, הפרעות בעיכול, לכיבים ולרגישות בשיניים. הטעם החמוץ פועל כמתסיס, ועל כן הוא עלול להיות רעיל לדם ולגרום לבעיות עור כגון דלקות עור (דרמטיטיס), אקנה, גָרָב (אקזמה) וסַפַחַת) פסוריאזיס).

החום הנגרם על ידי החמיצות עלול לגרום ל-PH חומצי בגוף ולתחושת צריבה בגרון, בחזה, בלב, בשלפוחית השתן ובשופכה.

מלוח (לאבאן) - הודות לגורם האש שבו, הוא גם נחשב למפחית עוויתות וכאבים במעי הגס. כשצורכים אותו במתינות, הוא מעודד צמיחה ושומר על איזון האלקטרוליטים בגוף. המלח גורם להפרשת רוק, משפר את טעם המזון ומסייע לעיכול, לספיגה ולסילוק הפסולת מן הגוף. משלשל, מפיג גזים, נוגד עוויתות, מייזע, מכייח, טוניק ומחזק, מרכך רקמות, מרגיע קל ומזין את רקמות הגוף. המלוח מרגיע את ההכרה, מביא סיפוק לחושים, ביטחון, אומץ, התלהבות, ועניין, יצירתיות ודמיון. המלוח שולט על מאזן המים בגוף ואחראי לפעולה התקינה של הכליות.

צריכה עודפת של מלח בתזונה עלולה לגרום להצטברות רעלים ועודף צמיגיות (בצקות) בגוף, ליתר לחץ דם ומזיק לעור, תחושה של חום, עילפון, קמטים בעור והתקרחות, כיבים, הפרעות דימום, פריחה בעור וחומציות יתר.

חריף (קאטו) - הטעם החריף או החם, הינו בעל הפוטנציאל המשמעותי, בכל האמור לצמחי מרפא. החריף מורכב מהיסודות אש ואוויר, טעם זה הוא קליל, מייבש ומחמם מטבעו. כשצורכים אותו במתינות, הוא משפר את העיכול והספיגה, מגביר את קצב חילוף החומרים ואת הזרימה בגוף. טעם זה נחשב למטהר את מערכות האף, על ידי גירוי ההפרשות מן האף והדמעות מן העיניים. הטעם החריף משפר את מחזור הדם, מדלל קרישי דם, מסייע בסילוק חומרי פסולת ונלחם בחיידקים ובטפילים. הוא מכייח, מחזק עיכול, מפיג גזים, מטהר דם, נוגד עוויתות ומחטא.

צריכה עודפת עשויה לגרום לפגיעה הן בביציות והן בהפרשת הזרע, תשישות מינית בקרב שני המינים. צריבה, חנק, עילפון ועייפות, עם תחושה של חום וצימאון. על ידי החמרת האש והאוויר, תיתכן התפתחות של שִלשולים, צרבת ובחילה, סחרחורת, רעד, נדודי שינה, או כאבים בשרירי הרגליים, כיב קיבה, אסטמה, דלקת המעי הגס ובעיות בעור. כל אלה עלולים להיגרם גם כתוצאה מצריכה עודפת של מאכלים חריפים. דלקות כרוניות, רעילות של הכבד והתקרחות.

כך גם ברובד הנפשי – במינון נכון החריף מגביר את הבהירות ומחדד את התפיסה, מעורר וממריץ, אך בעודף החריף יביא לקנאה ולכעס, לאלימות ולשיפוט!

מר (טיקטה) - טעם זה הוא קריר, ויבש מטבעו. הוא מפייס עודף אש ואדמה - מים. אומנם, הטעם המר אינו טעים כשלעצמו, אך הוא מדגיש את הטעמים האחרים.

הוא מקל על תחושת צריבה, גירוד, עילפון ואף בעיות חשוכות מרפא בעור. הטעם המריר מוריד חום גבוה ומיטיב עם העור והשרירים. במינון נמוך, טעם זה עשוי להקל על בעיה של גזים במערכת העיכול ולהיטיב עם העיכול. הטעם המריר מייבש את מערכות הגוף וגורם להפחתה של השומנים, מח העצם, השתן והגללים. מחטא, אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, מנקה ומטהר דם, פועל להגברה של ייצור והפרשת מרה, משלשל, מפיג גזים, מכייח ומדלל דם.

צריכה עודפת של הטעם המריר עלולה לדלדל את הפלסמה, הדם, השרירים, השומן, מח העצם ואף הזרע, לגרום לתשישות מינית, ליובש חמור וחִספוס, וכן לרזון. לעתים התגובה עלולה להגיע לידי סחרחורת ועילפון. בטווח ארוך שימוש בטעם המר עלול להוביל לעצירות, חסימה בזרימת הפראנה  (אנרגיית החיים החיונית), לכאב ראש, לפגיעה במחזור האישה, הפחתה של יכולת מערכת העיכול ועוד...

עפיץ/מכווץ (קאשיאה) - הטעם העפיץ משלב בתוכו את היכולות לעצור הפרשות ולייבש מחד, וכן את יכולות ההמרצה הרגעית (כיווץ), את הקלילות ואת הכבדות מאידך. הטעם העפיץ הוא מקרר, מייבש וכבד באופיו. הוא גורם לתחושה של מעין יובש וחנק בגרון (בדומה לאכילת פרי בוסר). העפיץ מעודד ספיגה וממצק את הצואה (פועל בעיקר על המעי הגס), ממתן הפרשות (דימום ווסתי, שלשול, זיעה ושתן), עוצר דימומים, הוא מסייע לרפא כיבים ופצעים, ומעודד קרישה.

צריכה מופרזת עלולה לגרום ליובש בפה, לקשיים בדיבור ולעצירות, כמו גם לנפיחות בבטן, התכווצויות של הלב וקיפאון במחזור הדם. טעם זה עלול להשפיע על הדחף המיני ולגרום לדלדול הזרע. בעיות נוספות שעלולות להיגרם הן רזון קיצוני, פרכוסים, אירוע מוחי והפרעות נוירולוגיות אחרות, אשר מקורן בהתגברות של אדמה ואוויר בגוף.

רוצה לשפר את חייך? לטפל בבעיות בדרך טבעית? לחץ/צי כאן
מאמרים קשורים:
הדושות
ששת הטעמים
פרי האמאלאקי
מרכיבי משקה זריי
הזמנת משקה זריי