שיעורו של עכנאי הדור
מאת: יעל בן ציון

הקדמה :
שלום לכל קוראי. אני כותבת אחרי זמן
ממושך של שתיקה מבורכת- זמן של עבודה פנימית וקטיפת
פירות של יצירת מציאות מכוונת.
זמן של סטטוס קוו מסויים על אף שהיו בו שינויים רבים-
שינויים חיצוניים שעברו דרכי בעודי מחוברת לסנטר
ומדוייקת להפליא.
ועכשיו אני מרגישה שיש במה לשתף: מרותקת לגמריי
מעבודת המודעות ומהכלי הנפלא פרחי באך, אני חוזרת למקור
"דומה בדומה ירפא" ,מתבוננת על צמח מדהים ביופיו ולומדת
את שיעורו.

חשוב לי להדגיש שככל שה"חפירה" מעמיקה כך אני רואה
יותר ויותר איך בבסיסם של כל התבניות הרגשיות כולן- יש רק פחד.
ועכשיו לסיפור...

שיעורו של אחנאי הדור
סוף סוף הגיע סופשבוע, השבת לה אני מחכה בהשתוקקות.
טוב, האמת היא שככל שאני מתבגרת כך מתקצר המרחק
משבת לשבת והן הולכות ונהיות קרובות יותר השבתות.
השבת היא בדר"כ זמן של איכות משפחתית- כולנו ביחד.
בעלי מכין מטעמים ומפתיע אותנו מדי סוף שבוע.
אנחנו מתענגים על האוכל, צופים בסרטים מצויירים
ביחד, מטיילים קצת, עובדים בגינה ובעקר נמצאים האחד
עם השני.
לא כך השבת.
השבת אני מאד עצבנית, חסרת סבלנות וסובלנות, לא נינוחה,
רודפת אחרי הזנב של עצמי ו... לא נוכחת.
מתבוננת במרחק שנוצר ביני לבין ילדי עם השנים- ככל שהם
גדלים כך אני מתרחקת.
אוחזת את התינוק שלי בידיים ומחבקת אותו חיבוק מלא
אהבה- הוא כל עולמי. הוא חווה את אהבתי האמיתית
ללא תנאי.
נזכרת שכך הרגשתי גם אל ביתי הבכורה ומנסה להבין
לאן לקחו אותי השנים. בכלל, בשנה האחרונה אני
עסוקה בסיבות למרחק שנוצר ביננו, מסתובבת סביב
האמת ולא מוכנה לראותה.
אל בני בן החמש אני עדיין מאד מחוברת, גם בקשר
הזה נתינתי אינה תלוייה בדבר.
מבני בן השבע אני מתחילה להתרחק- ביננו כבר מתחילה
להיבנות לה חומה, ככה באוטומט, בלי שנרגיש-
חומה ביני לבין זה שהיה אהבת חיי: הילד הכי מדהים,
הכי מוכשר, הכי יפה תואר שלי.
פתאום אני ערה גם לחומה שהקמתי ביני לבין אישי, מנסה
להבין למה חומה ביני לבין האיש הכי יקר לי בכל העולם הזה.
כשאני מחבקת אותו, את אהבת חיי אני שומעת מילים בראשי
- מילות אהבה מדהימות שלא מצליחות לצאת מהפה השומר.
כבר לילות שאני עוצמת את עיני ורואה תמונות- הסרט של
הילדות שלי: תמונות מהגן, מהכיתה, מהבית....
תמונות, תמונות, תמונות... צפות לתודעה ויוצאות החוצה.
יותר ויותר אני חווה את הבלוף שבזמן.
אני נזכרת בעצמי- ילדה יפהפיה, ביישנית וסגורה.
לא מודעת הילדה הזאת ליופייה, אלא רק לומדת עליו
מסביבתה.
נותנת לתמונות להציף אותי ולתחושות להיות, יודעת
שבקרוב תגיע הבנה.
והנה בוקר יום ראשון אני נוהגת במכונית שלי ומורידה את
ילדיי, כל אחד במסגרת שלו ו... בום!!! זה קורה.
אני מוארת!!!
נזכרת בקורס של יום חמישי, בשיעור הראשון.
הוצאתי קלף של קוסם שמבקש לעוף מעבר לגבולות הדמיון.
היה ברור לי שכיתה כזו היא הזדמנות בשבילי לשחרר עוד
מעצורים, לעשות עוד עבודה, להתפרע..
התמצית שהכי התחברה לי לעניין הזה היא ה *cherry plum
איתה התחלתי לעבוד מיד.
היה מעניין לראות איך כיתה אחרת שאני מלמדת מראה לי
את הצד השני של ה cherry plum לא זה שחוצה את
גבולות הדמיון, אלא, זה שהוא פריק של קונטרול.
יפה לראות איך דווקא זה שמוותר על השליטה ובעיניים
שלנו נראה משוגע- הוא בעצם זה שכבר הרבה פחות פוחד.
על ה cherry plum הוספתי בהמשך גם: scleranthus,*
Beech, *red chestnut.*
חשוב לציין שהתמציות האחרונות הן לא תמציות שבטיפוס
שלי. דברים שעלו בכיתות לקחו אותי להרפתקה החדשה
הזו של עבודה עם תמציות שאני כמעט ולא מכירה מנסיון
אישי.
פתאום אני רואה את האמונות השקופות שיצרה חווית הנטישה
העתיקה שלי בכל העומקים ובכל הרמות.
פחד הנטישה שלי השורשי, הבסיסי. הפחד עליו כל כך
עבדתי.
ה*chicory המוכר והידוע, חברי הטוב, שחלקים גדולים
ממנו שוחררו מתפקידם כמאבטחים סמויים של ליבי הרחב.
שחרורם של האחרונים גרם לי להרגיש אדם מאושר, שליו,
מוגשם ושמח.
והנה, הוא עדיין כאן פחד הנטישה, לוקח אותי למחוזות
הרד צ'סנטיים וגורם לי לפחד כל כך לאבד את היקרים לי-
להנטש! עד שאני מרחיקה אותם מעלי בנוקשות, בהתכנסות
ובנתינה שיש בה ציפייה.
אני רואה איך ה*water violet  , איתו הגעתי, משרת את
הייעוד שלי נאמנה, מצד אחד: ממגנט אלי תלמידים ומטופלים.
ומהצד השני מנציח בחיי את חווית הלבדות.
אמנם הסולו שלי הפך מבדידות (לבד עם שפיטה) ללבדות
(לבד בשמחה). אבל, הזאבה הבודדה עדיין בנפשי.
כך, על אף שאני חלק ממשפחה בת שש נפשות ועל אף שאני מוקפת
באנשים אוהבים שמבקשים את קרבתי- אני רחוקה.
כשאני מסבירה לעצמי את המרחק הזה אני עוברת בלי לשים לב
לשפיטה על הסביבה. כך, אני עוברת אדם, אדם ומסבירה לעצמי
למה הוא לא ראוי לחברתי (והכל בשיחות שביני לביני כי הלא אני
לא מבקרת את סביבתי, סביבתי לא מעסיקה אותי בכלל).
יושבת בגינה הנפלאה שלי ומתבוננת על צמח מדהים ביופיו
שפרח אצלנו רק השנה- "אחנאי הדור", שמו והוא אכן הדור מאד
ומלכותי.
הוא פרח בדיוק בפסח האחנאי ומאז אני מתבוננת בו בוקר, בוקר,
נפעמת מיופיו ומהמלכותיות שהוא משדר.
מבינה שאנחנו דומים באיזשהו אופן מסתורי, אני והאחנאי וזאת
הסיבה לחיבור שלי אליו (הוא הצמח שאני הכי אוהבת בגינה).
עליו פשוטים אך הדורים בפשטותם. צבעם ירוק חאקי.
תפרחתו, צורתה ככובע של קוסם, כך גם גודלה. מורכבת היא
פרחים קטנטנים בצבע סגול לילך, צפופים, צפופים, כשבינהם
מזדקרים ענפים קטנים ירוקים- נעימים למגע אך קוצניים למראה.
כשאני מסתכלת על האחנאי הלב שלי פתוח, אוהב, מעריץ.
מצליחה להרגיש את האחדות שביננו, חווה את השייכות שלנו
למקור, מרגישה שחזרתי הביתה.
ואז, ההכרה מתערבת, הלב נסגר ואני מתחילה לפרש.
כל כך אני אוהבת את הצמח הזה עד שאני פוחדת שהוא ייגמר-
הלא הוא צמח עונתי והאביב בסופו.
מה זה? סדק בסכר?... נשפכות עוד הבנות:
אני כל כך אוהבת אנשים, את האיש שלי אני כל כך אוהבת,
כשהלב שלי פתוח אני מרגישה אחת עם ילדיי ועם כל דבר ששייך
לבריאה וזה כייף גדול.
אני פוחדת כל כך בגלל שאני אוהבת כל כך.
שוב, במעממקי נפשי המורכבת, מפתנים של פחד חמקמקים
ומחופשים היטב. נאחזים הם בנימות שורשי העבים ומנווטים
אותי להיאחזות באנשים יקרים. מעליהם אמונות שקופות שיוצרות
לי מציאות של "אהבה בשליטה"- מפחד המחר (היום בו אולי האהבה
בבת אחת תקטע) אני מוותרת (שלא במודע) על ההיום.
לסיכום- אני נרגשת ומודה על ההארה החדשה.
היום אני רואה פחדים ישנים מנקודות מבט חדשות. שמחה בלי סוף על שבחרתי בתחום כל כך עמוק ומרתק- פרחי באך.
כלי שמאפשר לי להשיג המון אור בתוך עצמי- אור שמאיר את דרכםשל הרבה אנשים טובים.
קצת על התמציות שהוזכרו בטקסט:
Cherry plum- תמצית מספר 6: תמצית שמאזנת פחד מאיבוד
שליטה. מתאימה גם לפריקים של שליטה וגם לאנשים שאיבדו
את השליטה והתנהגותם חורגת מההתנהגות הנורמטיבית.
Beech- תמצית מספר3: לביקורתיים שביננו. אילו הדורשים
מהאחר יותר מאשר מעצמם.
Scleranthus- למתלבטים הכרוניים- אלו שמוצאים את עצמם
מתנדנדים באופן תמידי בין שני קצוות.
Red chestnut-תמצית מספר25 תמצית לאילו הפוחדים מדי על
 האחר: דאגנות יתר.
Chicory- תמצית מספר 8. בבסיסם בדר"כ פחד נטישה שמניע
אותם לחיפוש אינסופי אחר הכרה. מניפולטיבים ודרמטיים, הם
יעשו הכל בכדי לזכות בתשומת הלב לה הם משתוקקים.
Water violet- תמצית מספר 34. הזאבים הבודדים של התמציות.
מרוחקים, נמנעים מקשרים עם אנשים. הסביבה רואה בהם סנובים
ומתנשאים אך מעוניינת בחברתם היות והם מסקרנים.

 יעל בן ציון-
www.alternativli.co.il/yahel

חזרה לדף המאמרים.

ליצירת קשר עם יעל בן ציון.