סיפור פשוט של ריפוי ושלום

מאת מיכאל פרסיקו, רופא

זהו סיפור ריפוי, בו מסתבר די מהר שעיקר העניין הוא להביא לשלום בין גורמי המחלה למערכות ההגנה דרך חיזוק כח הריפוי הפנימי; שכל עניין הריפוי הוא להשתלב בכמיהה המתמדת הקיימת ביקום להרמוניה בין כל חלקיו. שזה בעצם השלום . שהוא, אגב, לא המקרה, אחד משמותיו האל, יתברך.
ריפוי זה לעשות שלום בפנים, בנפש. אז יתאפשר גם שלום, היינו בריאות, גם בחוץ.

ר' נחמן מברסלב אומר:

עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים.
ואל תיבהל אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עימו. וכן כשאתה רואה שני אנשים (או שני עמים, מפ) שהם שני הפכים ממש – אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם.
אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום – להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים.
והנה הלל הזקן, מה הוא אומר על השלום?

'הלל ושמאי קבלו מהם, הלל אומר, הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' אבות א, יב.
(משנה סדר נזיקין , מסכת אבות פרק א, משנה יב)
רפואה היא בעצם רדיפת השלום הפנימי של בני האדם, עד להשגתו, ככל האפשר. שם שלום בין ההפכים הוא מצב של הרפיה שלמה. זהו ריפוי = להרפות ממה שאחזנו בו עד עכשיו מחוסר בריירה כי לא היה שלום פנימה בתוכנו, ונאלצנו ליצור מחלה זמנית כדי לשרוד. , כשהיינו במחלה. איך לעשות שלום אצל האדם פנימה, זו השאלה, כי משם יבוא הריפוי.
כדי להדגים איך נקשר ריפוי לעשיית שלום ניקח כדוגמה חיה את התינוקי הנכנס לשנה ראשונה בגן. רבים מהם מתחילים מיד לחלות במחלות שונות, כמו – דלקות אוזניים חוזרות. אומרים: יש שם המון וירוסים וחיידקים, וזו הסיבה. זה נכון, אבל חלק מהילדים לא חולים . ואלו שחולים – איך מרפאים אותם שהדלקת לא תחזור? כרופא א.א.ג של ילדים ניסיתי שוב שוב להביא מרפא לילדים האלו, כך שלא יחלו עדו בלי תמיכה של יפול קבוע, אבל הם נשארו תמיד תלויים באנטיביוטיקה . זה לא היה ריפוי אמיתי בעיני. חשתי שאני לא באמת מרפא אותם. ברגע שנפסק הטיפול – המחלה היתה חוזרת.
כרופא טוב הלכתי לחפש רפואה אחרת, נוספת. קראתי את יונג... את הר הקסמים של תומאס מאן.. את סיפור פשוט של עגנון, ואת התורה! !
יונג לימד אותי את חשיבות ה ס מ ל , היינו שלכל דבר גשמי יש משהו רוחני שמשלים אותו. יש את הדבר – ויש את סמלו, את שמו. כן, לכל איש יש שם... מה הוא הסמל של שולחן? המילה 'שולחן'. ובלי השם הדבר לא שלם, . אין פלא שאדם ראשון, וגם אלוהים עצמו עסוקים סביב בריאת העולם עם מתן שמות, שהוא בעצם מתן תוקף שלם לדברים. כי רק כך ממלא הדבר אחר החוק האלוהי של שאיפה להרמוניה בין ניגודים, בין הפכים. הנה זוג הפכים: הדבר הגשמי הזה עשוי עץ שעליו שמים דברים כדי לאכול או לעבוד – והמילה שולחן, המסמלת את הדבר ושבהשמעתה יודע כל אחד מיד למה הכוונה - שולחן. אבל בהיותם לזוג ניגודים המשלימים אחד דינמי - רק אז הם מהווים שלמות.

לאט לאט ראיתי והבנתי משהו חדש: מרפא לא יבוא מבחוץ דרך תרופות רגילות. אלא רק מבפנים, מחיזוק כח הריפוי הפנימי של החולה! כך אצל עגנון ב'סיפור פשוט', כי מה מרפא את הירשל מהייאוש העמוק של אבדן אהובתו והכורח להתחתן עם אחרת שלא אהב? אף רופא לא יודע, עד שבא דר לנגזאם לנגזאם, ולאט לאט נתן לו מקום של שלווה, וביטחון, וטבע, ומוזיקה ואהבה - ונירפא!
מכל מה שלמדתי כך הלך ועלה מודל מחלה הפוך לחלוטין מזה שלמדתי בבית הספר לרפואה: זו חוויה נפשית קשה מדי לעיכול אשר מעוררת את המחלה בגוף.
הנה אותו תינוק שנה ראשונה בגן - בבית הוא היה שליט יחיד, פיפס - וההורים באים. והנה בגן הוא רק אחד מיני רבים ופתאום יש חוויות שהוא לא יכול לשלוט בהן, מתקשה לעכל אותן. אם ינסה להתמודד בכוחות עצמו הוא עלול להגיע לאפיסת כוחות נפשית. והרי כתוב 'ונשמרתם לנפשותיכם מאד!'
אותו אלוהים שאמר את המילים האלו, הוא גם שמציל את הילד, כשהוא שולח לו ' ס י ד ו ר מ ח ל ה ': מעין הסדר ביניים, שבמסגרתו הילד פטור מלהתמודד כרגע עם החוויה הקשה מדי, הוא שם אותה בצד על אש קטנה, והכל נרגע. אבל יש תנאי אחד: שישלח חלק מהכאב, מהלחץ, מהקיטור שבנפש החוצה אל ה ג ו ף, שגם הגוף ייקח על עצמו חלק מהכאב... לפי מה שרשום בגנים שלו. אם רשום דלקות אוזניים , הילד עושה דלקת אוזן, והכאב הגלוי באוזן מאזן ומרכך את הכאב החבוי בנפש.
זהו איזון זמני, על תנאי, סוג של הסדר ביניים. אבל הוא מאפשר לתינוקי לשרוד בינתיים עד שיהיה לו כח להתרפא ממש בהתחזקות מבפנים, שהיא ורק היא דרך הריפוי האמיתית. מה מחזק מבפנים? כמובן חם ואהבה שההורים נותנים, אבל גם הומאופתיה, וביו-אנרגיה... רק דרך התחזקות מבפנים אפשר יהיה להרפות מהמחלה בה אחזנו כדי לשרוד. הבה נראה איך זה עובד. כי השאלה היא איך תהפוך חוויה התקועה בנפש לברת הכלה, איך יהפוך הדבר המפחיד שבנפש למשהו שאפשר להתמודד איתו? הנה רמז מן התורה: כשמשה מתעייף מניהול העם, אלוהים מציע לו להאציל מכוחו על 70 מזקני ישראל שיעזרו לו... וכך קורה. והנה מסתבר שבנוסף הם יזכו גם לראות את האלוהים! לא מילתה זוטרתא היא. וכך נאמר:
"ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטהר". שמות כד, י.
מהי לבנת הספיר? אבן יקרה, לבנה? אולי. אבל מרתק יותר לחשוב שמדובר ביכולת האדם לבנות = 'לבנת' - סיפור, ממה ש 'ספיר', היינו מה שניתן לספרו כסיפור משל ולמשול בכאב...
לקיין, שלא ידע להוציא מ ח ל ה אלא הוציא מ ל ח מ ה על אחיו נאמר: "לפתח חטאת רובץ ואלייך תשוקתו ואתה תמשול בו", לאמור: המצב בו יצאת ממקומך, החטאת אותו וזזת הצידה ממנו עקב כאב הקנאה שלך, הוא מצב בו אתה יוצא החוצה להרוג. אבל הכאב בנפש משתוקק עדיין, ותמיד, שתבוא ותרפא אותו, שתתרפא. האם תעשה כך בכח הזרוע או דרך אנטיביוטיקה או בכלל מבחוץ תתרפא? לא, אבל אם תספר את סיפור הכאב אשר בנפשך כ ס י פ ו ר מ ש ל תוכל להתרפא. רק כך המפלצת הופכת ל ס י פ ו ר על מפלצת, - ואז זה יהיה רק ספרון קטן בפינת הנפש, ותו לא.
ל מ ש ו ל אם כן היא מילת מפתח. אבל מה ייתן לי כח לעשות את הפלא הזה, למשול? מה יאפשר לי להיות מספיק נחוש בדרכי זו? כאן בא סיפור נחש הנחושת , אליו מישירים בני ישראל מבט כשהם רוצים להתרפא ממגפת הנשיכות - נכישות מנחשי שרף שהשית עליהם ה' עקב רצונם לחזור לעבדות מצריים . כל מי מבני ישראל הפצועים אשר מביט עכשיו ב נ ח ש , נהיה נ ח ו ש כל כך בדרכו, שהוא חוזר למקום הטוב של אמצע הרמוני. עכשיו כשתבוא חוויה שהוא אינו יכול לשלוט בה, כמו שקורה לאותו תינוקי שנה ראשונה בגן, הוא י י ס פ ר לעצמו שהוא שולט וישלוט בתוכו בדמיונו, אבל לא יצטרך לשלוט באמת במציאות בחוץ! הוא כעת מספר את הצורך לשלוט כסיפור משל! הוא כ א י ל ו שולט, הוא וירטואלית שולט, הוא פוטנציאלית שולט - אבל איננו חייב להגשים את רצונו זה בעולם העשייה, וההגשמה נשארת בגדר משל בלבד – 'ואתה תמשול בו' - ובכך הוא חוסך המון ארגיה ולא נכנס בכלל לדילמה מול הגננת. לכן הוא לא מגיע לאפשרות של אפיסת כוחות, ונחסך הכורח שלו להוציא מחלה, וגם המחלה שחלה בה עד עכשיו נעלמת כי כבר אין בה צורך!!!
אלא שמה עושים כשבימינו פסו מן הארץ נחשי הנחושת אלוהיים? איך נרפאים מבפנים כעת? ובכן, למזלנו, לפני כ 200 שנה חי גוי גרמני אחד בשם האנמאן (בושה, אגב. מה פתאם גוי גרמני? בטח האמא יהודייה לפחות קצת).. הוא גילה שאם לוקחים צמח או מינרל או רקמת חי ומדללים אותה במים 1:100 עשר פעמים, עד שכבר אין בכלל חומר, כי אין מולקולות – בכל זאת נשארת במים איזו אינפורמציה שלא ברור איך היא מרחפת לה שם, אבל אם ניתן את התמיסה הזו כל בוקר ל 30 אנשים, כולם יראו את אותה צורת התנהלות אנושית: עודף שתלטנות, או בטלנות בולטת או אלימות בהתאם. כך נדע שזה צמח השליטה וזה צמח הבטלנות וכן הלאה. אותו תינוקי שנה ראשונה בגן שקשה לו לשלוט במציאות החזקה ממנו - יקבל כעת מתמיסת צמח השליתטיות ויתחזק בדרכו הוא בעזרת אותה מתנה שקיבל מן הטבע, להיות מאד נ ח ו ש בשליטתיותו, כל כך נחוש כ א י ל ו הביט בנחש הנחושת! כך יהיה לו כח להתרפא, כאמור, וגמעאכטאס גישעפט.
אכן דומים חיי האדם למי שמסתחרר ועולה בתוך פיר שלמעלית מעלה מעלה, מונע על ידי כח החיים. מהפתח העליון באות החוויות והוא מעכל אותן והופך אותן לסיפור פשוט הנשאר כזיכרון שקט, בר הכלה. אבל אם באות חוויות קשות מדי לעיכול, מה יעשה? יישלח ידיים לצדדים להיאחז בקירות: הוא נאחז במחלה! כך יחזיק מעמד לא ליפול. תרופות נגד המחלה עלולות להחליש אותו עד שיפול ממש. חלילה. אבל אם נחזק בו את כח החיים בחם אהבה, יאזור עוז ל ה ר פ ו ת מהקירות, מן המחלה בה אחז ולנסוק שוב מעלה מעלה ! זהו ר י פ ו י = " להרפות ממה שאחזנו בו עד עתה כי לא הייתה בריירה, אבל כעת זה כבר לא נחוץ".

אכן, כאשר מצליח האדם להתחזק מספיק כדי לספר את כאבו כסיפור משל, נהיה הכאב התקוע בר הכלה, הלחץ בנפש יורד, הצורך במחלה נעלם והוא מבריא, בעזרת השם...