הומאופתיה – ריפוי בדרך המשל

מאת מיכאל פרסיקו, רופא

הומאופתיה היא דרך טיפול העוזרת לאדם להתגבר על המחלה דרך חיזוק כוח הריפוי העצמי שלו, מ ב פ נ י ם . את זאת עושה ההומאופתיה בכוח המילה, הסמל, בכוח ה מ ש ל.

היפוקראטס, איש זקן חכם שחי במאה ה 4 לפנה"ס הגדיר מחלה כ"הפרה של האיזון ההרמוני (=בריאות) באורגניזם (להלן: חי), עקב חדירת גורם מ ב ח ו ץ, אשר כניסתו גורמת למצב של איזון פחות מוצלח. הבריאות תוחזר כאשר מערכות ההגנה של הגוף יצליחו להטות את המצב שוב לכיוון של איזון טוב."

ה א נ מ א ן , אבי ההומאופתיה, שפעל בתחילת המאה ה 20, הבין שאותו גורם חיצוני המפר את האיזון, יכול להיות כל "חוויה" (EXPERIENCE, IMPRESSION), גשמית או רגשית אשר החי מתקשה להתמודד איתה באותו הרגע. המדובר בחוויה המתקבלת פנימה בדרך הרגילה של החושים, אלא שעוצמתה הסובייקטיבית גדולה כל כך עד שקושי זה מאיים לכלות את כל האנרגיה של החי, ובכך מאיים על עצם קיומו: אין לו כוח "לעכל", לקבל, להטמיע חוויה כל כך קשה, להופכה לזיכרון פשוט והוא עלול להגיע לידי שיתוק מקפיא... מוות.

הנה שלוש דרכים בהן יכול אדם להתמודד עם חוויה שהיא למעלה מכוחו:
1. להתעקש לעכל את החוויה הקשה מנשוא הזו למרות הכל - ואז עלול הוא להגיע לאפיסת כוחות, לשקוע בתוך עצמו (ספיראלה פנימית, ציור 1) עד למצב של ההגנה הנואשת מכולן, ה ת נ ת ק ו ת מהמציאות = פ ס י כ ו ז ה. או מוות.

2. להשליך ממנו והלאה את הכאב הבלתי ניסבל הזה החוצה, אל (על) מישהו אחר, כלומר לעשות מ ל ח מ ה (כמו בסיפור קיין והבל): גם זו אפשרות קיצונית העלולה להסתיים בכי רע.

3. ללכת ל " ה ס ד ר ה מ ח ל ה ".

כאן מתאפשר לחי לסגור את את החוויה הקשה הזו בתוך קופסה, "תיבת פנדורה" שכזו, לשים אותה בצד. להדחיק. בכך הוא מקבל רשות שלא להתמודד בינתיים עם הכאב, ב ת נ א י שיישלח חלק מהלחץ, מהקיטור שהצטבר - החוצה אל הגוף, תוך הגשמת כאב גופני, מחלה או התנהגות מוגזמת (ספיראלה חיצונית, ציור 1). לשמור את נפשו מתמט במחיר של כאב גופני
בין הכאב הגלוי שבחוץ לבין זה החבוי בחוויה שבפנים נשמר שווי משקל, אך אין זה עוד מצב של ה ר מ ו נ י ה שלמה – בריאות - אלא איזון ע ל ת נ א י. האדם שורד, מתפקד, מתפקד שורד, בינתיים. עדיין סובב על קו האמצע של החיים (ספיראלה גדולה, ציור 1). כלומר שומר על בריאות נפשו, אבל כעת זוהי בריאות על תנאי: הוא נשאר בריא בפנים, בנפשו אבל משלם בגופו, בחוץ. הוא כבר לא ב מ ה ל ך , כעת הוא ב מ ח ל ך.
ממצב מושלם של "POSITION" הוא עבר ל ""DISPOSITION, מ" "EASE ל ""DISEASE, ומ HARMOMY ל DISHARMONY... = מחלה. ועדיין מצב זה עדיף עשרת מונים על שני המצבים האחרים, הקיצוניים, המובילים להתפוררות ומוות. כי כאן לפחות נשמרת האנרגיה הבסיסית, בינתיים, ונשארת אפשרות של תיקון, יש תקווה לריפוי שלם בעתיד. הוא נישאר בריא בנפשו – כלומר מסוגל ל ב ר ו א עצמו מחדש בכל רגע...

מ ח ל ה - היא אם כן " מצב של איזון ביניים, נחות יחסית לזה של הרמוניה מלאה (בריאות), ואשר גם דורש השקעה נוספת מתמדת של אנרגיה כדי לקיימו, אבל משאיר את החי בתהליך המאפשר חזרה לבריאות, ועל כן הטוב ביותר האפשרי במצב שנוצר".

מחלה כעבודת אלילים - המצב האנושי הנפוץ ביותר...

תינוק שנה ראשונה בגן: איפה אבא? איפה אמא? הוא מבוהל ועצוב. אל תתעצב אל ליבך, אומר לו האל, שים בצד את הבהלה. אעזור לך בתנאי שתוציא חלק מהכאב החוצה אל הגוף בצורת מחלה. נראה מה כתוב אצלך בגנים... דלקות אוזניים? מצוין! והילד עושה דלקת אוזן. כעת הכאב הגלוי באוזן מאזן את הכאב החבוי בנפשו, ובינתיים הוא מאוזן! על תנאי - אבל הוא ש ו ר ד. הוא משלם בכאב הגוף כדי לשמור על הנפש.
משל למה הדבר דומה? למי שעומד על גג משופע ושומר איזון כדי לא ליפול (ציור 2). ואתה אומר לו "רד, ידידי, מה קורה?" והוא: "לא ארד, למטה יש מפלצת, לא יורד". "מפלצת", אתה אומר, "מפלצת?... הנה לך חרב קסמים, הורד לה את הראש!" והוא מוריד. אבל מה עושה מפלצת כשמורידים לה את הראש? מצמיחה שניים חדשים..
1. זהו מה שקורה כשאנחנו הרופאים נותנים אנטיביוטיקה לדלקת האוזן: זו נעלמת, אבל הלחץ חוזר לנפשו של הילד. מה עושה תינוקי בריא כשמחזירים לו לחץ לנפש? מוציא אותו שוב כדלקת אוזן! מה עושה רופא שזה מה שהוא יודע? שוב נותן אנטיביוטיקה! מה עושה תינוקי... וכך הם משחקים את הפינג פונג העצוב של הרפואה המודרנית... לא: ריפוי אמיתי חייב להיעשות מבפנים.
אבל מה מרפא מבפנים? מה הדבר שהכי מחזק את נפשו/רוחו של תינוקי, שההורים נותנים בלי חסך? אכן - חם ואהבה - זו תמיד תרופה מס. אחת לכל מחלה... ובמקום העשירי, בצניעות – נמצאת הומאופתיה.

מהו ריפוי? איך עובדת תרופה הומאופתית ? הנה לפנינו שני סיפורי ריפוי:
א. קיין והבל. קיין עובד האדמה המסור, הכבד - מקנא בהבל רועה הצאן הקליל. אבל במקום להוציא את הלחץ כ מ ח ל ה , הוא מוציא אותו כ מ ל ח מ ה, על אחיו. מה אתה עושה, צועק אלוהים באוזניו, עוד תהרוג אותו! למה לא תשתמש בהסדר המחלה המעולה שנתתי לכם בדיוק למצב כזה, והרי "קרוב לפתח חטאת רובץ", (בראשית ד 7) מקום הכאב שבגללו החטאת, יצאת ממקומך – צא למחלה, אל תגזים! הרי"אלייך תשוקתו"- כאב הקנאה משתוקק שתבוא להתפייס עימו, שתעשה שלום בנפשך. אבל, האם בכח הזרוע תכרית את הכאב? לא, – "ואתה תמשול בו"! הנה הסוד הגדול: אם תצליח לספר את כאב הקנאה כסיפור מ ש ל, או אז יהיה זה רק ספרון קטן בפינת הנפש ולא מפלצת ענקית מפחידה שמדרבנת אותך להרוג הרג. הסמל, המשל את הכאב - וכבר חסכת כל מה שאתה משקיע כרגע בהתגוננות מן המפלצת: שומרים, גדר, אוכל, גנרטור... הרבה אנרגיה תחסוך ולא תזדקק למחלה.

ב. נחש הנחושת (במדבר כא 1-9 ). בני ישראל לא מתנהגים, רוצים לחזור מצרימה. אלוהים מה זה כועס: הוא שולח בהם את הנחשים שרפים שנושכים נוכשים את העם. העם מתים, והשאר צועקים: משה!!! משה-אלוהים, אלוהים-משה... טוב, נעתר האל לבסוף, אפסיק את המגפה. אבל שים לב כיצד: עשה לך נחש נחושת ושים אותו על נס, על מקל, כמו דגל, וכל מי שיביט בו - יירפא מהנכישה ולא ימות. אתה בטוח, שואל משה? הומיאופתיה, מסביר אלוהים, כאילו... אבל זה עובד! כל מי שמביט אל נחש נרפא מיד. איך זה עובד? תשובה מרתקת מעולם המיסטיקה אומרת: כל מי שמסתכל אל הנחש ממקבל מאותיות נ.ח.ש. חיזוק ל – נחישות, ונהיה נחוש מאד. במה? כל אחד בדרכו: הבכיין נהיה יותר בכיין, הבטלן יותר בטלן, והשתלטן נהיה הרבה יותר שתלטן! אותו תינוק שנה ראשונה בגן מתחזק להיות שתלטן-על, וכך הוא חוזר אל מקומו המקורי ממנו נדחק עקב עומס החוויה, חוזר אל דרך התנהלותו השתלטנית הרגילה כמו כשהיה בבית אמא, שם היה רגיל שכל פיפס שלו מביא את אמא מיידית....
עכשיו, כשתבוא בגן חוויה שהוא לא יכול לשלוט בה, במקום לשקוע במועקה ולהיאלץ לחלות, הוא כעת י ס פ ר לעצמו שהוא שולט, כסיפור מ ש ל, ולא יצטרך לשלוט באמת! כך הוא מרפה מן המחלה - שבטובה אפשרה לו לשרוד בינתיים – הוא מרפה אל ההוויה הסיפורית - משלית שלו, כשכעת הוא מממש את הצורך שלו לשלוט דרך ס י פ ו ר, ואיננו חייב להגשימו ממש במציאות! במקום שהצורך לשלוט ישלוט בו - הוא עכשיו מ ו ש ל בו!
בדמיונו הוא עדיין שולט, הוא שתלטן נורא ואיום ממש, אבל את מי זה מעניין, זה נשאר בתוכו כרישום פנימי, כתכונה שלו, כווירטואל, כפוטנציאל, כקובץ בלתי מופעל בשטח, והוא לא עוד צריך שכל העולם יהיה בשליטתו. כך הוא לא ניכנס לעומס ייתר, לא נוצר כאב מועקה, הלחץ הנפשי פוחת, וכשאין לחץ להוציא נעלמת לה המחלה, פשוט כי כעת אין בה עוד צורך...
כאביו נמשלו לו, כי הרפה אל עצמו. הוא נ ר פ א.

משל נוסף אפשרי למעשה הריפוי הוא אם נדמה את מהלך חיי האדם לעליה ספיראלית בתוך כמו פיר של מעלית: הוא עולה בכוח החיים. מלמעלה באות חוויות החיים: הוא מעכל אותן ועולה הלאה. לעכל חוויה זה להפכה לזיכרון פשוט, כזכור, ולשים בסל הזיכרונות . אבל אם פתאום באות חוויות קשות מדי לעיכול, הרי כדי לא ליפול מטה הוא שולח ידיו לצדדים ונאחז בקירות הפיר, במחלות המסומנות שם, שהן כמו שסתומי בטחון לשחרור עודף הלחץ. כך הוא שם עצמו בהישרדות , סוג של בינתיים, לא עולה אבל גם לא נופל. אז מה, נרביץ בו אנטיביוטיקה להשמיד גורמי המחלה? הוא ייאבד אז את המחלה ויפול מטה, חלילה. אבל אם נחזק בו מאד את כח החיים , יוכל להרפות מן המחלות ולהתנשא שוב מעלה מעלה. מחלה היא אם כן 'כל מה שאחזנו בו בינתיים כדי לשרוד כי לא הייתה ברירה אחרת, אבל שכעת אפשר להרפות ממנו ולהתרפא'... 'הומיאופתיה' משתלבת בסיפור הזה מאד יפה: אם הכל נברא באמרותיו, יתברך, הרי כל היצירים כתובים באותה שפת מחשב. אם נדלל תמיסה בה מהלנו צמח חי או מינרל 1 ל 100 מעל 10 פעמים כבר לא יהיו בה מולקולות כלל. עם הפחתת החומר יגדל מן הסתם הקוטב השני של המשוואה, זה הרוחני, שם יתרכזו התכונות של הצמח. האנמאן, גוי גאון (וגם גרמני...) , גילה לפני מעל 200 שנה שאם ניתן תמיסה כזו ל30 אנשים ל 30 יום, כולם יראו לזמן מה אותה תכונה אנושית: שתלטנות, בטלנות, או ביישנות... ניסיון כזה נקרא פרווינג, והוא מוכיח שיש לצמח או מינרל תכונות דומות מאד לצורת ההתנהלות של בני אדם.
אדם שהוא בעל תכונות התנהלות כאלו מטבעו, ואשר נוכח עומס ייתר של חוויות לא הצליח להתנהל בדרכו ולכן חלה - יקבל כעת דרך התרופה ההומיאופאתית העצמה לתכונותיו אלו, מתנה מן הטבע, וכך ייהפך להיות נ ח ו ש מאד בדרכו שלו בבחינת 'חנוך לנער על פי דרכו', ממש כמו שעשה מבט בנחש הנחושת. או אז יחזור למקומו בו הוא יכול לבחור את דרכו, ובהרפותו מן המחלה, יירפא.
דוגמה קלאסית לריפוי מול הישרדות אנו מקבלים בפרשת עגל הזהב (שמות פרק לב), כאשר אהרון מאפשר לעם החרד ה י ש ר ד ו ת דרך עבודת אלילים, ביוצרו להם את עגל הזהב כאלוהים זמני. משה כבר עוסק ב ר י פ ו י ממש כשהוא טוחן את העגל עד דק ומפזרו במי הנחל היורד מן ההר לבני ישראל לשתות. הם בעצם שותים תרופה הומאופתית העושה אותם כל כך נחושים בעבודת האלילים שלהם, עד שהם מרפים מהצורך בהגשמתו המיידית של האליל, וחוזרים למקום הרוחני של יכולת בחירה איך ומתי לעבוד אלילים. לא עוד עבדים, עתה הם בני חורין...

הומאופתיה היא אם כן ריפוי דרך הפנמת תכונותיו של חומר בעל דרך התנהלות מאד דומה לצורת ההתנהלות הספציפית של אותו אדם. התמיסה ההומאופתית מכילה רק את תמצית תכונותיו אלו, ללא מולקולה אחת של החומר. אך מהיות אותה אינפורמציה דומה מאד לתכונותיו של החולה, הוא מתחזק מאד בדרך התנהלותו, נהיה נחוש בדרכו שלו, וחוזר אל מקומו המקורי מלפני המחלה, אל מרכז פנימיותו, שכולו רוח, סמל, סיפור. כך, כאמור, אדם שחלה כי לא הצליח להתנהל בדרכו האישית שמחייבת, לדוגמה, תמיד לשלוט בכל אירוע, כי באה מציאות בה זה נהיה קשה לו מדי לשלוט בכל, והוציא את הלחץ בצורת מחלה החוצה – כעת, כאשר תבוא חוויה שהוא לא יכול לשלוט בה -
הוא י ס פ ר לעצמו שהוא שולט, ולא יצטרך להגשים שליטה זו במציאות.

' ד ו מ ה ב ד ו מ ה י י ר פ א ' – פירושו: מתן תכונות צמח מינרל או חי הדומים לאדם כדי לחזקו כל כך בתכונותיו עד שיהיה מושלם בדרכו, עד כי התבטאות דרכו במציאות תהיה סמלית בלבד, כמו בסיפור. ואז זהו רק ספרון קטן בפינת הנפש ולא מפלצת ענק ענק שצריכים לשמור עליה בהשקעה גדולה. הלחץ פוחת מיד (רק ספרון קטן!), המחלה נעשית מיותרת, כי אין בה עוד צורך... והאדם נירפא.