דף הנצחה - מיכאל ליזמי הי"ד

מיכאל נולד ב-07.05.1995 בבאר שבע. מיכאל בן יחיד בין 3 אחיות.

מיכאל היה יפה תואר, גבוה, רחב כתפיים, שקט, עניו וצנוע ויחד עם זאת דומיננטי, מצחיק, חברותי ובעל נוכחות.

מיכאל מאז שהיה ילד קטן מאוד אהב את גיבורי העל וחלם להיות גיבור.

כשהיה בכיתה ח' פגש חברה שוטרת של אמא שלו ושאל אותה איך מגיעים לכל מיני תפקידים גבוהים במשטרה/בצבא והיא הסבירה לו שיש כל מיני דרכים להגיע לשם אחת מהן היא פנימייה צבאית/לימודי משטרה. וכך מיכאל הגיע לפנימיית כנות.

הוא למד בפנימייה בין השנים 2009-2013 (ט'-יב'), למד קרימינולוגיה ושיחק בקבוצת הכדור רגל "מכבי ת"א כנות". מיכאל היה ילד חרוץ, חבר טוב ומסור, משכין שלום, דומיננטי ואהוב על כולם.

בין השנים 2013-2014 בתום לימודיו בפנימיית כנות המשיך למכינה קדם צבאית ימין אורד בחצור הגלילית, גם שם תמיד היה ראשון להתנדב, לתמוך וללמוד. לשם הגיעו קצינים בכירים מהצבא ונתנו הרצאות על יחידות קרביות והוא דיבר עם אחד הקצינים על רצונו להגיע לגולני.

בין השנים 2014-2017 בתום שנת השירות מיכאל התגייס לגולני עבר את הגיבוש לסיירת ושירת בצה"ל כלוחם ביחידת עורב של גולני, בתפקיד נגבסיט חוד.

לאחר שהשתחרר מהצבא עבד בכמה עבודות מזדמנות וב-2018 עבר קורס אבטחה מתקדם ב' והתחיל לעבוד במעבר גבול מיתר שם הכיר את אישתו ליגל.

מיכאל התגייס למשטרה, לתחנת הבילוש בבאר שבע. לפני החתונה רצה לצאת לקצונה ולהתקדם בדרגות ובתפקידים במשטרה, והחל ללמוד לתואר ראשון בקרימינולוגיה. על אף ששוטרים יוצאים בדרך כלל לקצונה רק אחרי 5 שנים במשטרה והוא נחשב "צעיר", ראו הקצינים שלו מיד את הפוטנציאל שבו, ומיכאל נחשב כמועמד לצאת לקצונה.

מיכאל וליגל גרו באופקים ביחידת דיור מעל אמו של מיכאל. ביום שישי, ערב שמחת תורה, ישנה בתם ליהי אצל אימו. בשבת בבוקר קם הזוג לקול האזעקות והשניים נכנסו לממ"ד. ליגל ביקשה ממיכאל לרדת לבית אימו כדי לסגור את חלון הממ"ד, ואז התקשרה בבכי אחותו הצעירה של מיכאל, אשר גרה בהמשך הרחוב, ואמרה שהיא שומעת יריות. אימו של מיכאל אמרה לה לבוא אליהם, ומיכאל עלה שוב כדי להביא את הנשק שלו. לאחר מכן לקח את מפתחות הרכב של אימו ויצא החוצה עם שורטס וכפכפים.

אחותו שני ביקשה ממנו לפחות לנעול נעליים אולם הוא לא הקשיב ויצא במהירות. ליגל ביקשה ממיכאל לא ללכת, אולם הוא היה חדור מטרה ואף אחד לא יכול היה לעצור אותו. בדרך חייג לאחותו שני ואמר לה לנעול את הבית ולא לצאת.

אחרי כמה דקות חייג בטעות שוב לשני. במשך 40 דקות שמעו בני משפחתו יריות ללא הפסקה, ולאחר מכן השיחה נותקה. כעבור כמה שעות התקשרו לקצין של מיכאל, אשר ענה להם כי הוא אינו יודע מה קורה איתו (בדיעבד ידע אבל לא רצה לספר בטלפון).

בשעה 18:30 הגיעו לבית 2 בלשים מהיחידה של מיכאל, וסיפרו לבני משפחתו כי הוא נהרג בקרב. שוטרים שנכחו בזירה סיפרו כמה גיבור היה, שלא פחד לרגע, חתר למגע וחיסל 3 מחבלים, עד ש-2 מחבלים ארורים ירו בו מאחור ומיכאל מת במקום. שני אנשים נוספים סיפרו כי ראו אותו רץ לכיוון המחבלים, ואמרו לו, "לאן אתה רץ? יש שם מחבלים!", אולם הוא ענה להם, "אני יודע, לשם אני רץ, תיכנסו לבית".

על שמו של מיכאל הוקם הקורס הראשון במכללה כפרויקט הנצחה, בעקבות זה היוזמה הפכה לפקודה על כל קורס אשר נפתח.

במסגרת זו הוחלט על פרויקט דגל במכללה לפיו כל קורס שיפתח מכאן ואילך יקרא על שמו של אחד החללים שמסר נפשו ונפל בעת מילוי תפקידו.

הוקם פרויקט: "בעקבותיו" על שמו של מיכאל ליזמי הי"ד.